Posted at 01:47h
in
כללי,
מאמרים על הורות
אני מתבוננת בקטן שלי. בן 8 חודשים ועדיין לא זוחל. יש לו חולשת שרירים.
הוא מגלה את העולם ומושיט אליו את ידיו, אבל בשלב זה בחייו זה לא מספיק. העולם קצת רחוק ועפר מנסה. אני רואה את הרצון להתקדם זועק מכף ידו המושטת, מגופו המתמתח ובעיקר מבכי התסכול שלו על כך שהוא לא מגיע לחפצים שונים.
לעפר, כרגע, חסרים הכלים כדי להתקדם ולזחול (לא משהו שפיזיותרפיה/ליווי התפתחותי/בייבי יוגה וכדו') לא יכולים לפתור.
ההסתכלות הזאת בעפר הביאה אותי לחשוב על עוד ילדים. כל ילדי הקשב והריכוז למיניהם, על ילדי הדיסלקציה הלא מאובחנת, על הילדים המתקשים.