יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | תקשורת
12
rtl,archive,tag,tag-12,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

תקשורת Tag

השבוע צפיתי באחד הפרקים של העונה השנייה של "קצה האגם" (עוד לא החלטתי אם אני ממליצה עליו או לא). בפרק הזה, הילדה מרי, ילדה בת 18, נכנסת למצוקה רגשית מאוד גדולה ומתחילה להרביץ לעצמה עם 2 הידיים שלה בראש. כבר דובר באחד הפרקים המקדימים שמרי סובלת מחרדות. הסצנה...

פעמים רבות אני נשאלת וקוראת בפייס שאלות של איך להתמודד עם טראומה של ילדים. על מה לדבר, כמה לדבר, אם לדבר ואיך. כמי שמתמחה בטיפול בטראומה, יש לי המון מה להגיד על הנושא, אבל אני חוששת שמה שאגיד יצא לי מסורבל. מזל שהיום האזנתי לספר שדיבר בדיוק...

כל הורה רוצה שהילדים שלו יהיו בקשר טוב אחד עם השני. ויש כל כך הרבה משפטים, שהורים אומרים לילדים כדי שזה יקרה. למשל: "זה אח שלך, אתה חייב לאהוב אותו". אבל כשאנחנו מתהלכים בעולם, כל כך הרבה אחים לא נמצאים בקשר האחד עם השני (לפעמים לא משנה כמה...

אז נתתי לאמצעית (בת 9.5 כיתה ד') פלאפון. בניגוד גמור ל"אני מאמין" שלי. וזה למה? ברגע המשבר כתבתי על זה. לקח לי כמה ימים (טוב, שבועיים) כדי להעלות את זה לכאן, אבל הנה זה כאן בשביל כל ההורים שנמצאים במקום שבו אני נמצאת (או שיגיעו אליו או שיהיו...

בדר"כ אנחנו חושבים שלתת מחמאות זו משימה פשוטה. הילד צייר ציור, הילדה הביאה ציון טוב, הילד עשה מעשה טוב, הילדה שיחה יפה וכו'. הפעם אני רוצה להרחיב את התודעה שלכם ולספר לכם שלתת מחמאות זו אומנות.

אומרים שכשנולדת אם- נולדים איתה גם רגשי האשמה. זה תקף גם לאבות כמובן.   המהות של רגשי אשם: לפי ויקיפדייה : אשמה היא מצב רגשי, שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם. בהורות זה קל: אנחנו כועסים על הילדים, אפילו צועקים עליהם ומרגישים רע עם זה. למה?

תקשורת והקשבה הן מילות מפתח בקשר בין הורים וילדים דלת נטרקת ולפני כן צעקה לחלל: "את לא מקשיבה לי". אתה אומר לילד לא והוא בכל זאת עושה מה שהוא רוצה. נמאס לך- הוא לא מקשיב!! אם יש משהו שמעסיק את כולנו זה, מה זאת הקשבה? ואיך? איך אנחנו מקשיבים להם ואיך הם מקשיבים לנו?

הרבה אנשים, ששומעים שאני מנחת הורים, אומרים לי "אה, הילדים שלי כבר גדולים", כאילו שהם לא צריכים הדרכה להורות שלהם. אני לעומת זאת, טוענת שאנחנו הורים מהרגע שהילדים שלנו נולדו ועד בכלל.. תמיד יהיו לנו התמודדויות ואתגרים חדשים עם הילדים ועם ההורות שלנו.

בלאגן- אחד ממאפייני גיל ההתבגרות ליהיא היא מתבגרת טיפוסית. אפשר לראות את זה בעיקר כשבאים אליה לחדר. כמעט כל הורה למתבגר מכיר את זה: אי אפשר להיכנס אליה לחדר. וכמו שרונית אומרת: "לא רואים את הרצפה". לרונית מאוד קשה עם הבלאגן של ליהיא. נמאס לה לבקש מליהיא לסדר את החדר, נמאס לה מהבלאגן בחדר ונמאס לה שהיא מרגישה שליהיא לא מקשיבה לה.