08 ספט חזון משפחתי
הדינאמיקה המשפחתית שלנו משתנה כל הזמן. רגע אני ילד, אח"כ מבוגר, "לפתע" אני נשוי, אני הופך לאב, הילד שלי גדל ואני הופך לחם ואח"כ לסבא (נכון כמובן גם לנשים).
מאמרים על הורות
03 אוג אמא יקרה לי*
את מדברת איתה. זו השיחה השבועית הקבועה שלכן. בשלב מסוים בשיחה היא אומרת לך: "אמא אני יודעת". הטון והדרך בה הדברים נאמרים הם קוד. הם קוד לא מדובר לכך, שהיא חושבת שהיא יודעת יותר טוב ממך, שהיא לא רוצה שתתערבי. ואת? את בסה"כ רוצה להעניק לה מידיעותיך ומניסיונך (שהרי אין חכם כבעל ניסיון לא?!), להיות לה לאם מכוונת ומדריכה.
אבל היא כבר לא מוכנה לקבל ממך את ההדרכה.
20 יול לקחת אחריות על ההורות
בימים בהם הארץ מזדעקת לנוכח מותם של שלושה פעוטות באוטו, בימים של חום כבד מנשוא, ביקשה ממני, אחת הקוראות של הניוזלטר לכתוב על הנושא.
הרשת גועשת בפתרונות טכנולוגיים ובסטיקרים ואני מרגישה מבפנים שזוהי לא התשובה.
באמונה שלי, כשדבר כזה קורה, דבר שהוא אישי- אינדיבידואלי אך משפיע על מדינה שלמה, כשדבר כזה קורה,
01 יול האחריות היא שלי
הכי קל להגיד שאני מי שאני בגלל הורי, שהשריטות שלי, הקשיים שלי, חוסר ההצלחות שלי, התסכולים שלי הם ב"זכות" הילדות שלי ו"בזכות" הדרך בה הורי גידלו אותי. כשהייתי בת 16, הראיתי לאבא שלי את מקבץ השירים שלי וחיכיתי בחיל ורעדה02 יונ סיפור על ילד (בן 40) ואבא שלו
אודי מתיישב על הכיסא מולי. הוא נבוך. ברור לו, שלבוא לטיפול זה טבעי ולגיטימי, אך הוא מעולם לא חשב שיגיע לטיפול בגלל הקשר שלו עם הוריו.
אודי, בחור כבן 40 נשוי ואב בעצמו, עומד לפני שינוי קריירה. הוא רוצה בשינוי
04 מאי על דיוק, התמדה והצלחה
בגיל 7 קיבלתי לחיי מתנה. למדתי קרוא וכתוב. מאז ועד היום כתיבה וקריאה הן אהבות מאוד גדולות שלי. הירחון הראשון שקראתי היה "דבר לילדים" וכשקצת גדלתי והתחלתי להיות מנויה על "מעריב לנוער" התחיל לרקום לו חלום בתוכי- לכתוב טור, להיות עיתונאית. הערצתי את סמדר שיר, תמיר קמחי (שמו באותם ימים) ואורן צוברי (ככה קראו לו?).
הם כתבו במעריב לנוער וגם אני רציתי. ההבדל בינינו היה שהם העזו. הם ניסו והצליחו (וגם עוד כמה "כתבים צעירים") ואני? אני רק חלמתי על זה וכתבתי (בעיקר שירים או התחלות או סופים של סיפורים) למגרה.
04 מאי העברה בן דורית וריפויה
"החיים הם מארג של קשרים בתוך קשרים. אנרגיות, מחשבות ומעשים נקשרים האחד בתוך השני, מתפתלים ויוצרים מערכות יחסים. המשפחה היא דוגמת החיים לכך: המחשבות, האנרגיות והמעשים שעשו הורינו טבעו בנו את חותמם וכך גם בילדנו והמעשים שעושים ילדנו טובעים בנו
10 פבר הילד שלי מיוחד
נועה (שם בדוי) מתקשרת אלי ומספרת לי, שהילד שלה מיוחד והיא לא יודעת איך להתמודד איתו.
לרגע, אני לא למבינה למה היא מתכוונת. אני מקשיבה לה עוד. היא מדברת על ילד בן 3 רגיש ומחובר ועל הקושי שלה מולו.
"ברוכה הבאה לעולם ההורות", אני חושבת לעצמי.
היא רוצה כלים להתמודד עם הילד. אני מבינה אותה.
העולם של ימינו מציב בפנינו, כהורים, כבני אדם כל כך הרבה אתגרים ומול כל האתגרים האלו אנחנו זועקים לכלים.
זה לא שאין לנו את הכלים האלו. נהפוך הוא, את הכלים האלו יש בכל אחד ואחת מאיתנו.
03 פבר ספרתי עד 10… זה לא עובד!!
היא מעצבנת אותי! אני מתחילה להרים את הקול ואז נעצרת. "יעל, תתאפסי על עצמך", אני אומרת לעצמי ונושמת עמוק. הדרמה שלה ממשיכה. אני מחזיקה את עצמי אבל הסרט בראשי אומר לי ש: "היא מפונקת"; "כבר אין לי כוח אליה"; "אני עייפה" "ו..." (תמשיכו כיד הדמיון/ מציאות שלכם). ואז אני ממש צועקת. לפעמים אפילו נבהלת מעצמי.
15 ינו מאיפה מתחיל השינוי?
"אני רוצה להשתנות כדי ללמד את הילדים משהו אחר"
זאת, אולי, נשמעת סיבה ראויה להשתנות. אין ספק, שהיא מעמידה אותנו בעמדת ההורה המושיע ("אני אציל את ילדי"), אבל, להשתנות בשביל הילדים או בגלל הילדים, זאת לא הדרך. כשאנחנו בוחרים לצעוד בנתיב של ההתפתחות האישית, בנתיב של הריפוי הנפשי-מנטאלי-רוחני-גופני, השינוי היחיד שיגיע, הוא השינוי שאעשה עבור עצמי.
כל עוד אנסה להשתנות בשביל או למען האחר לא אצליח.