3 בנות שמפחדות מכלבים = העברה בין דורית בראי נוסף

3 בנות שמפחדות מכלבים = העברה בין דורית בראי נוסף

השבוע למדתי משהו מעניין על המשפחה שלי: אמא שלי מפחדת מכלבים. פעם כשהיא היתה קטנה, כלב התנפל עליה ומאז היא מפחדת.

ולמה זה מעניין (אותי ואותך) ?

כידוע, אני כבר אמא לשלושה בעצמי.

ככל הזכור לי, מעולם לא ידעתי שאמא שלי פחדה מכלבים.

כשהייתי ילדה, אני בעצמי פחדתי מכלבים. כלב תקף אותי, אני נבהלתי ובמשך הרבה שנים פחדתי.

כשזהר, הבת שלי, היתה בערך בגיל שנה וחצי, כלב קפץ עליה, הבהיל אותה ובמשך מספר שנים היא גם פחדה מכלבים (זה עבר כשאבא שלי קנה כלבה).

עד כמה שזה ישמע מוזר, יש גישות פסיכולוגיות שרואות באירועים האלו "העברה בין דורית".Yael-042 (1)

אנחנו מורישים לילדים שלנו לא רק גנטיקה פיזית, שבאה לידי ביטוי ב DNA, אלא גם אמונות, רגשות, התנהגויות וחוויות חיים.

בספרה "לכל אדם יש שביל" (ד"ר אורניה יפה-ינאי, הוצאת מודן), מביאה המחברת מתוך ספר של מורי בוהן, שבו נכתב כי: במשפחות קיימת הנחלה פסיכו-גנטית בין דורית, ברובה לא מודעת, כך שתכונות, מסרים רגשיים ואופני תפקוד, עוברים כחוט השני מדור לדור. " (ע"מ 59)

ספרה של ינאי, היה עבורי ספר פוקח עיניים אשר אפשר לי להסתכל על החיים ועל הורות בפרט בעיניים של העברות בין דוריות.

כשבני הבכור היה בן שנה וחצי עברנו דירה. כמה שנים אח"כ הבנתי שיש כאן דפוס משפחתי: גם אני עברתי דירה כשהייתי בת שנה וחצי. מיד הרמתי טלפון להורי לבדוק מי מהם עבר דירה בגיל שנה וחצי- זה היה אבא שלי.

אתם יכולים לקרוא לזה "מקריות". אני לא מאמינה בצירופי מקרים כאלו. מבחינתי, יש כאן אירוע שנצרב בתודעה, בגוף ובאנרגיה של אבא שלי (ואולי אף לפני כן, לא חקרתי) והעובר הלאה אלי ואל בני.

שני הסיפורים האלו, הם דוגמאות פשוטות יחסית של העברה בין דורית.

אני פוגשת סיפורים מרתקים על פחדים, דיכאון, מחלות וקשיים כאלו ואחרים שמקורים בהעברה בין דורית.

בעיני, להכיר בהעברה הבין דורית זה גם קסום (כי זה לא כזה פשוט) וגם מרפא.

כשאני רואה דפוס שמשפיע על חיי מקדמת דנא- אני יכולה לשבור אותו ולשנות אותו.

לנו, כהורים וכאנשים בכלל, יש את היכולת לשבור את השרשרת.

העבר לא חייב להיות סימן לעתיד.

התמונה צולמה על ידי דודי אטרקצי: http://www.doodyatraktsi.com/

No Comments

Post A Comment