סיפור על חוסר באהבה ולמידה מחדש של אהבה- עידו וירין בן ה- 5

סיפור על חוסר באהבה ולמידה מחדש של אהבה- עידו וירין בן ה- 5

תכירו: עידו וירין

עידו אבא לירין בן ה- 5. הוא מאוד אוהב את ירין, אבל הוא לא יודע איך להתמודד עם התקפי הזעם שלו ולכן הרבה פעמים, כשירין נמצא בהתקף, עידו, במקום להכיל אותו ולתת לו את התמיכה שהוא צריך כועס עליו. כועס עליו ואומר לו או צועק עליו מילים כמו: "תירגע, הלוואי שתמות, איזה ילד נורא אתה" ועוד. 

עכשיו, לפני שתשפטו את עידו ותגידו עליו שהוא אבא נורא ומי נתן לו רשיון להורות וכו', אני מזמינה אתכם, ביחד איתי, לנתח את הסיטואציה לעומק.

ראשית, כי יש הרבה הורים כמו עידו וגם הם, כמו עידו בסדר רוב הזמן.Image00014

שנית, כי הרבה פעמים, כמעט כולנו, כהורים רוצים לעשות או להגיד את מה שעידו אומר ועושה.

ההבדל הוא שרובינו מצליחים לשמור על שליטה, אבל זה נמצא שם, ובעיני- כשזה נמצא שם, גם אם רק במחשבה, זה מורגש. הילד מרגיש את זה.

 

לחוש חמלה

ואני מזמינה אתכם, בזמן שננתח את הסיטואציה לחודש דווקא חמלה כלפי עידו וירין. חמלה ואהבה ולשלוח להם וגם לעצמכם אנרגיות של חמלה ואהבה.

הורות זה דבר מורכב

 

מה קורה לילד ולהורה בהתקף זעם?

כשילד נמצא בהתקף זעם, פעמים רבות, זה מפחיד אותנו ההורים וזה בדיוק מה שקורה לעידו.

הוא רואה את ירין מאבד שליטה וזה מפחיד אותו.

עידו הוא לא טיפוס שמאבד שליטה. יחד עם זאת, הוא האבא של ירין והוא לא מוכן להודות, שמה שקורה לירין- מפחיד אותו.

אז הדרך שלו להשתלט, כביכול, על הפחד ועל איבוד השליטה היא לקיחת השליטה בכוח.

וכשאדם נמצא בעמדת כוח- כי זו לכאורה העמדה שבה ירין נמצא- הדרך להשתלט עליו, כך לימד אותנו העולם – הוא ביותר כוח.

וזה מה שעידו עושה באמצעות הכעס, המילים הפוגעות והצעקות. והוא עושה את זה גם, כי כשאתה צועק על מישהו קשה לך יותר לשמוע את הפחדים שלך שמדברים וכשאתה משפיל מישהו במילים כמו "למה בכלל נולדת", אתה מרגיש גדול ומצליח להדחיק את הפאניקה שבתוכך.

ולמרות שעידו הוא בן 40 וירין הוא בסה"כ בן 5, כשעידו מתמודד עם ירין בזמן התקף הזעם, שבעצם עומד מול ירין זה ילד, אמנם בן 40 אבל ילד, שהוא בעצמו מפוחד.

והילד הזה, המפוחד, או הילדה המפוחדת, נמצאים בכולנו. לא משנה בני כמה אנחנו.

הם גם מעולם לא קיבלו אהבה מלאה, ללא תנאים, ללא ביקורת וללא שיפוט.

לכן היום, כשהילד הזה הפך להיות הורה הוא לא יודע להעניק אהבה ללא תנאי.

המזל הוא, שזה הפיך, אפשר לשנות את זה.

איך שגדלנו לא מחייב שנגדל כך את ילדנו. זה פשוט דורש מאיתנו לגדול ולהתפתח. להשתנות וכך לשנות.

 

מה קורה אצל ירין ??

כמה שעידו מפוחד, ירין מפוחד עוד יותר.

קודם כל, יש סיבה לכך שירין חווה התקף. זה יכול להיות כל מיני דברים. זה יכול להיות שחרור קשיים מהיום יום, למשל, לחץ מהגן שמתפרק בבית, כעס או קושי על משהו שהציפו את ירין עד כדי כך שהוא חווה התקף.

הרי לא סתם קוראים לזה התקף. התקף זעם כמו התקף לב (להבדיל אלפי הבדלות), אין לנו שליטה עליו. הוא קורה לנו וממלא אותנו.

כדי שירין ייצא מההתקף הוא צריך מישהו שיהיה שם, שיכיל אותו, שיראה אותו, שייתן מקום לרגשות שלו, למצוקות שלו.

במקום זה הוא מקבל אבא מפוחד.

וכשאבא מפוחד אין מי שיציל את ירין וזה, זה עוד יותר מפחיד.

 

תדמיינו לעצמכם אתכם. הלכתם לאיבוד, משהו משמעותי הזדעזע בחייכם והאם שאתם רוצים וצריכים את תמיכתו מתפרק יחד איתכם.

זה מפחיד.

וככל שירין מפוחד יותר היכולת שלו לצאת מההתקף נעלמת.

או שהיא נעלמת או שהיא מודחקת.

מה זה אומר שהיא נעלמת ומה זה אומר שהיא מודחקת?

נעלמת זה אומר שההתקף מתגבר.

ומודחקת, זה אומר, שלא היה ריפוי. לא היה מיצוי של החוויה מה שייגרום לה לחזור שוב ושוב או להיצרב בגוף כטראומה.

 

הכל הפיך !

עידו יכול ללמוד לאהוב ולתת לירין את מה שירין צריך וירין יוכל למצוא את האהבה שהוא צריך.

באופן אישי- אני מאמינה שאפשר. אפשר לחזור בחזרה.

זוהי דרך, זהו תהליך.

לא פשוט לא קל אבל אפשרי. בייחוד בקשר בין הורים וילדים.

אהבה. אהבה היא מושג חמקמק. כמה אנחנו רוצים שההורים שלנו יכירו בנו, יאהבו אותנו כמו שאנחנו יעמדו לצידנו ויהיו שם בשבילנו.

וכמה זה לא פשוט.

אבל עידו, עידו כבר גדול. לכאורה, הוא לא צריך את ההורים שלו. וגם אם כן, הם לא באמת יכולים להעניק לו את מה שהוא צריך.  אז מה עושים?

יש גיל שבו זאת האחריות שלנו לגדל את עצמנו.

האחריות שלנו לרפא את הפצעים של ילדותינו, האחריות שלנו לפתח בתוכנו אהבה עצמית.

וזה מה שעידו עשה.

 

התהליך

פרטנו את התהליך לכמה חלקים:

פרשנות נכונה

עידו למד לפרש נכון את התקפי הזעם של ירין. כשהוא הבין שירין בסה"כ מבטא את עצמו וכל מה שעידו צריך להיות זה להיות מיכל או לאפשר לו מיכל אחר (שק הרבצה למשל), הוא כבר לא חווה את זה כל כך אישי.

תמיכה מהסביבה

דבר שני, לפי גישת "הסמכות ההורית" ממליצים, שברגעי משבר, ההורה שנמצא במוקד המשבר, לא יהיה לבד. עידו למד לבקש עזרה מאישתו מיכל, וכך כשירין נכנס להתקף, היה מי שתמך בעידו בזמן שהוא התמודד עם ירין, הוא ידע שמיכל שם כדי לתמוך בו. זה החדיר בו ביטחון.

עבודה על אבדן שליטה

אח"כ עבדנו על הפצע של עידו. על המקום בו אבדן השליטה של ירין הפחיד אותו.

זהו פצע עמוק שנובע מתוך הילדות שלו, אך ברגע שעידו טיפל בו קרה לו משהו מופלא. משהו בתוכו השתחרר. הוא לא הפך להיות ספונטני לחלוטין, אבל איזשהו מתח לא נראה שניהל אותו. איזשהו צורך שהכל יהיה "כמו שצריך" נרגע.

משהו עמוק ופנימי השתחרר בו.

ככל שעבדנו יותר כך עידו נפתח לאהבה. אם בעבר בכל פעם שעידו חשב על ירין הוא חשב על התקפי הזעם שלו וכל ההתנהלות שלו הייתה סביבם. עכשיו עידו חשב על הרבה דברים אחרים, רובם חיוביים והוא גם מצא את הזמן לדבר ולשחק עם ירין.

הוא גם מצא את הזמן להעניק לעצמו. לשבח את עצמו ולהודות לעצמו על מעשיו.

שינוי הציפיות מהילד

דבר נוסף שהיה צריך לשנות אצל עידו היה את הציפיות. יש לנו בערך מיליון ציפיות מהילדים שלנו וכשהם לא עומדים בהם- אנחנו נעשים מתוסכלים. כשעידו שינה את הציפייה שלו מירין ש"יתנהג כמו שצריך" או ש"ידבר במקום לצעוק" להבנה שככה ירין מבטא את עצמו, בין היתר, בגלל הגיל של ירין, היה לו קל יותר לקבל את דרך ההתבטאות של ירין.

 

אהבה היא משהו שצריך לטפח, צריך לגדל, במיוחד כשגדלנו בלי.

אהבה היא שפה והעובדה שהפכנו להורים לא בהכרח אומרת שאנחנו מכירים את השפה.

אנחנו צריכים ללמוד אותה. ללמוד אותנו בשביל עצמנו וללמוד אותה בשבילם.

 

סדנת "סוד ההקשבה ההורית" נפתחת ב- 18/11/15.

מוזמנים להצטרף לסדנה ולשנות גם אתם את הקשר שלכם עם הילדים שלכם.

 

מזדהים עם הסיפור של עידו וירין? 

שתפו אותי. אשמח לקרוא את השינויים שעברתם כדי ליצור תקשורת קרובה יותר עם הילדים שלכם. 

No Comments

Post A Comment