כעסים של אחים- איך מתמודדים ?

כעסים של אחים- איך מתמודדים ?

בתכנית הרדיו שלי, "קשרים משפחתיים" נשאלתי את השאלה הבאה:


כשאח אחד כועס על אח שלו. האם צריך להתערב ביניהם או לתת להם להתמודד לבד?

כמה זמן אפשר לתת להם לכעוס אחד על השני?

כשבאים לענות על השאלה הזאת, יש דברים שצריך לברור קודם. למשל, מה המטרה שלנו? למה מאוד חשוב שהם לא יכעסו אחד על השני וגם איך חשוב להורה לפשר ביניהם.

ואני אסביר:

אחים, למרות שהם מאותם הורים (בדר"כ) לא באמת חייבים לאהוב אחד את השני. המשפט :"היא אחותך ואתה חייב לאהוב אותה" הוא כפייה, אין לו שום קשר למציאות ולתחושות של הילדים ובכלל, משפטים כאלו בדרך כלל רק מכעיסים את הילדים ויוצרים אנטי. מותר לכעוס. אם אח שלי עשה לי משהו כואב, או לקח ממני או שיקר לי- מותר לי לכעוס עליו. הרי אם הם היו עושים את זה לכם –  גם אתם הייתם כועסים עליו.

יש הורים שאומרים "חייבים לדבר" ובכך מכריחים את האחים לדבר אחד עם השני. לפעמים זה עושה את העבודה ולפעמים זה מעמיק את הכעס.

יש חשיבות לגיל הילדים בכל מה שקשור להתמודדות עם הכעסים שלהם.ID-10096371

ילדים קטנים, מהר מאוד ישכחו שהם כועסים אחד על השני וימשיכו בדרכם, ולכן לנו, כהורים אין הרבה מקום להיכנס ולפשר.

בגיל הנעורים, זה כבר יכול להיות יותר עמוק. כמו שאני רואה את זה, התפקיד שלנו הוא לא באמת לפשר, אלא ליצור הידברות. שכל אחד יעלה את טענותיו, יגיד מה הוא מרגיש וישמע מה הצד השני מרגיש, קצת כמו מגשר. יותר מזה- אין לנו מה לעשות.

כשהילדים גדולים, זה גם התפקיד שלנו, לנסות לגשר. אבל!! וזה אבל חשוב – לא להתערב. לא לנקוט עמדה או צד.  אל תשכחי שכל אחד מהם יש לו חיים משל עצמו ואת לא רוצה להיות באמצע.

הייתה לי לקוחה, נקרא לה שני, בחורה מבוגרת, אמא ל- 3, שלפני הרבה שנים, נוצר תקל בינה ובין אח שלה. היא כעסה עליו שנים. הוא מאוד פגע בה. הוא ידע מה הוא עשה אבל הוא לא הצליח אף פעם להבין עד כמה ולמה זה פגע בה.

שני מאוד רצתה להיפטר מהכעס שלה על אח שלה. היא ידעה שזה גם מכאיב מאוד להורים שלה, שהיו מאוד מתוסכלים מחוסר החיבור בין הילדים שלהם.

היא ניסתה הרבה דרכים כדי להשתחרר מהכעס, מדיטציות, טיפולים, בקשת סליחה והתכווננות עמוקה ביום כיפור וכלום לא עבד. היא נשארה עם הכעס שלה

יום אחד, שני עשתה טיפול בשיטה שנקראת "קונסטלציה משפחתית".

חודש אחר כך, היא סיפרה לי שזהו, היא כבר לא כועסת על אח שלה. הכעס פשוט התנדף. היא חזרה להיות איתו בקשר.

הסיפור של שני הוא דוגמה לכך שיש דברים שאנחנו צריכים לעבור לבד. הרצון הטוב של ההורים יכול להפריע בדרך ובשלב מסויים ובגיל מסויים, אין להורים יכולת אמיתית להתערב ולפעמים הנזק יכול להיות יותר גדול אם הם כן מתערבים.

ואם נחזור לשאלה לגבי הכעסים, אין באמת תשובה חד משמעית. חשוב לבדוק מה זה עושה לנו ואצלנו כשהילדים שלנו כועסים אחד על השני.

גם כאן טמונה בידינו ההזדמנות להתפתח.

 

אז מה אתם עושים כשהילדים שלכם כועסים אחד על השני ?

זאת ההזדמנות שלכם לשתף אותנו. 

*התמונה נלקחה מכאן: http://www.freedigitalphotos.net/images/Children_g112-Silhouette_Children_p96371.html

No Comments

Post A Comment