כשהאידיאולוגיה מתנגשת עם המציאות

כשהאידיאולוגיה מתנגשת עם המציאות

אז נתתי לאמצעית (בת 9.5 כיתה ד') פלאפון. בניגוד גמור ל"אני מאמין" שלי.

וזה למה?

ברגע המשבר כתבתי על זה.

לקח לי כמה ימים (טוב, שבועיים) כדי להעלות את זה לכאן, אבל הנה זה כאן בשביל כל ההורים שנמצאים במקום שבו אני נמצאת (או שיגיעו אליו או שיהיו בו):

 

ברגע זה אני בסערת רגשות ומתוך סערת הרגשות אני כותבת.

האמצעית שלי בכיתה ד'. הילדה היחדה בכיתה (ואולי בכל השכבה), שאין לה נייד.

למה?

כי לאמא שלה יש עקרונות.

כי אני מאמינה שפלאפון בגיל הזה הוא מסוכן.

לא רק בגלל הסכנות שטמונות ברשת.

לא רק כי הילדים איבדו את היכולת לתקשר אחד עם השני, אלא גם ובעיקר כי הקרינה של הסלולארי משפיעה על ילדים בני פחות מ- 13 הרבה יותר מאשר על מבוגרים.

בעיני, לתת לילדים לפני כיתה ז' פלאפון – זה חוסר אחריות הורית (וסליחה מראש אם פגעתי ברגשותיך).

אבל…

ההשלכות של אי מתן פלאפון יכולות להיות חברתיות ורגשיות.

כאמא, בחרתי לגור בעיר.

במקום בו קיים מגוון עצום של סגנונות חיים ו"אני מאמין" של הורים.

חלק מסגנונות החיים מתאים לי וחלק לא.

השאלה היא תמיד – עד כמה אתה מוכן להילחם על הדברים שחשובים לך?

למה אתה עושה את זה?

מה המחיר?

ומי משלם את המחיר?

 

יש מחירים שאני מוכנה לשלם.

אלו מחירים שקשורים אלי.

יש מחירים שאני לא מוכנה לשלם – אלו מכירים שקשורים לילדים שלי.

חלק מהאחריות ההורית שלי הוא לדאוג לבריאות הנפשית של הילדים שלי.

 

יש לי מזל. האמצעית שלי היא ילדה חזקה. יש לה חוסן נפשי ראוי להערצה והיא מתמודדת יפה עם הקושי שלה.

אבל פתאום, היום, בעקבות שיחה עם חברה, הבנתי שאולי דווקא הצורך הזה להתמודד יוצר קשיים פנימיים שאני לא ערה להם.

קשיים שמפריעים לה באספקטים שונים של הלימודים.

 

כמנחת הורים כל כך הרבה פעמים אמרתי להורים ששום אידיאולוגיה לא שווה את הרווחה הנפשית של הילד.

זה תמיד היה האני מאמין שלי.

אז אני משחררת.

לבת שלי יש מספיק דברים להתמודד איתם בחיי.

אבל אני משחררת בצורה שאני גם אהיה שלמה איתה.

פלאפון – כן.

חדש – לא. היא תקבל את של אח שלה.

ויהיו לו שעות מוגדרות שהיא תוכל להשתמש בו.

פייסבוק – ממש לא.

משחקים – כן. 10. לא יותר.

ווטסאפ – כן.

סנפצ'אט – כן, אבל אחרי שהיא תקבל הדרכה ממני או מאבא שלה על הסכנות שתמונות בו.

 

וכשהאפלקיציה של safe-serf, שאני עובדת איתם תושק – אני אתקין את זה על הנייד שלה.

לא כי אני לא סומכת עליה.

כי בכל מה שקשור לרשת – אני לא סומכת על העולם שמסביבה.

 

אז כתבנו, אני וזיו (טוב, הוא כתב, אני רק נתתי דגשים נוספים) חוזה שימוש בנייד והילדה חתמה עליו ברוב שימחה וכבר שבוע יש לי ילדה צוהלת ושמחה

 

מה אתם אומרים?

האם היו לכם מקרים שוויתרתם על אידיאולוגיה בשביל הילדים?

No Comments

Post A Comment