ט"ו בשבט והורות

ט"ו בשבט והורות

ט"ו בשבט הוא חג לאילנות, ליערות, לעצים, לפירות ולכל מה שצומח.
ט"ו בשבט מסמל את שנת העצים, שנת הצמיחה.
ניתן לעשות הקבלות רבות בין עצים והורים, צמיחה והורות.
"כי האדם עץ השדה" (דברים כ' יט') ו: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" הם שני ביטויים נפוצים שעושים הקבלה בין העץ לבין בני אדם.

אז מה ניתן ללמוד מעצים על הורות?

בשלב הראשון- עץ, כדי לצמוח צריך מקום שיאפשר לו צמיחה. אדמה הטובה לו, דישון נכון, השקיה נכונה ועוד.tree
כהורים, אנחנו כמו עצים בוגרים, כבר הזינו אותנו באדמה, דישון והשקיה. יחד עם זאת, להבדיל מעץ, שלא יכול לזוז ממקומו, אנחנו כן יכולים. מה שאומר, שאנחנו כן יכולים לשנות את האדמה עליה אנחנו צומחים, את הדישון שאנחנו מעניקים לעצמנו (להבדיל מהדישון שהעניקו לנו כל עוד היינו ילדים) ולבחור במה ואיך אנחנו משקים את עצמנו (ובהשקיה, אין הכוונה להבדל הבריאותי בין שתיית מים לעומת שתיית קולה).
הקבלה נוספת, בינינו כהורים, היא ההקבלה לעצי פרי. כל ילד הוא הפרי שנוצר אצלנו.
אחת התכונות המדהימות שיש בעצים (ובכלל בעולם הטבע), היא הנתינה האינסופית, ללא תנאי וללא התחשבנויות של "תן וקח" ועוד.
עצי פרי, על פי ה- DNA הטבוע בהם, בהינתן התנאים הנכונים- יוציאו פירות כל שנה. הם לא שואלים את עצמם "איך אני אתמודד עם הפרי לא יתנהג כמו שצריך", הם מבצעים. אין להם מחשבות שניות, אין להם רגשי אשם ואין להם התניות לפירות שלהם.
עץ פירות, המהות שלי היא הפרי שלו. כל כולו מוכוון למשימה זו. מטרת העץ להביא פירות לעולם. הם אלו שיעניקו מטובם (טעמם, ניחוחם, צבעם) לעולם והם אלו שממשיכים את דרכו.
הפירות של עצי הפרי מיועדים לעולם ולא להם. כשירו של חליל ג'ובראן: "ילדיכם אינם הילדים שלכם.
הם הבנים והבנות של כמיהת החיים אל עצמם.
הם באים אל העולם דרככם,
אך אין הם באים מכם,
ואף כי הם נמצאים אתכם,
אין הם שייכים לכם…."
כך גם הפירות (הילדים) שלנו. אנחנו מגדלים אותם עבור העולם, לא עבור עצמנו. ומתוך כך אנחנו יכולים לשאול את עצמנו- על מנת שהילדים יעניקו מעצמם לעולם- כיצד צריך לדשן אותם? איזו אדמה הם צריכים? ואיזו השקיה הם צריכים. או במילים אחרות- מה הם הערכים ומה הם עקרונות החינוך שעל פיהם אנחנו מגדלים את הילדים שלנו על מנת שיהיו הם ובעצם היותם הם, הם יעניקו לעולם (ראיתם פעם תפוח שרוצה להיות אפרסק? שתוהה למה הוא לא אפרסק? לא. הוא פשוט תפוח- הוא, הוא).

על מנת להתקיים העץ זקוק לארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש). ילדים והורים צריכים גם כן את אותם ארבעה יסודות:
אדמה- הקרקע המזינה אותנו. כהורים, עלינו לשאול את עצמנו 2 שאלות: מהי הקרקע שמזינה אותנו (דע מאין באת) ומהי הקרקע שמזינה את הילדים שלנו (ולאן אתה הולך).
מהו הבית שלנו? מה קיבלנו מבית הורינו ומה אנחנו מעניקים לילדים שלנו?
האם אנחנו מעניקים להם בית חם בו הם יכולים להיות הם? לטעות, ליפול, לשגות ועדיין יקבלו אהבה ללא תנאי?
אדמה היא הבית. הבית הפיזי והבית הרגשי שבו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו.
מים: המים מסמלים את יסוד הרגש. בדומה לעץ, גם גוף האדם מורכב מכ- 70% מים. העץ, לא עוצר ברגשות שלו. הוא לא מחליט החלטות (מודעות או לא מודעות) על כך ש"היום הגזע הזה לא יקבל ממני מים, כי הוא לא התנהג יפה". המים זורמים בגזע לכל הענפים, לכל העלים ולכל הפירות.
המים הם הדיאלוג, בין כל חלקי העץ.
איך התקשורת אצלכם בבית? עד כמה הילדים מקשיבים לכם? עד כמה אתם קשובים לילדים? מאפשרים להם לבטא את עצמם?

אוויר: כדי לנשום, עצים צריכים אוויר. צריכים חמצן בצורות שונות. כדי להעניק וכדי להצמיח פירות, העץ זקוק לחמצן.
מה החמצן שאתם צריכים עבור היכולת שלכם לגדל את הילדים שלכם?
מה מחייה אתכם בחיים שלכם ? (זה לא חייב להיות קשור להורות).

אש: כל עץ זקוק לאור השמש גדי לגדול ולהתפתח. כך גם בני אדם, זקוקים לאהבה כדי לגדול ולהתפתח. וכמו שהאש, כשהיא חלשה מדי היא לא מזינה, וכשהיא חזקה מדי היא יכולה לשרוף, כך האהבה, אם יש בה חסר (פיזי/ רגשי/ התנהגותי) מונעת מהילדים גדילה בריאה וגם אם יש בה עודף: "אהבה חונקת" מונעת מהילדים לגדול ולפתח אוטונומיה ועצמאות.

אפשר ללמוד דברים רבים, לא רק מההתפתחות הליניארית של העץ, אלא גם מההתפתחות המעגלית שלו, שקשורה בעונות השנה:
האדם דומה יותר לעצים משילים מאשר לעצים ירוקי עד. הוא עונתי וכמו שהעץ חווה שלכת ופריחה, כך גם האדם (גברים, נשים, ילדים, ובני נוער) חווים תקופות של פריחה ותקופות של שלכת. ידע על המעגלים האלו יכול לעזור לנו, כהורים, להתמודד טוב יותר עם תקופות של שלכת וללמד את הילדים שלנו להתמודד איתם טוב יותר.

הסבלנות משתלמת: מכירים את הסיפור על הבמבוק? זהו סיפור מצויין, שבו רב מלמד את תלמידו שהצלחה לא קורית בין לילה אלא היא תוצאה של עבודת שטח נאמנה, בדיוק כמו שצמח הבמבוק גדל ב- 6 שבועות, אבל לוקח לו 5 שנים כדי שזה יקרה.
כך גם ילדנו, את הפירות של הגידול שלהם לא רואים מיד. כמו עץ שמהרגע ששותלים לוקח לו מספר שנים לגדול, לצמוח, להכות שורשים באדמה ולגדל פירות, כך הם גם ילדינו. את רוב פירות החינוך שלנו, אנחנו נראה בבגרותם.

גמישות: פעמים רבות בעין הסערה, העץ יודע להתכופף, מבלי להיעקר מהאדמה- מהבסיס שלנו. גם אנחנו, כהורים, צריכים ללמוד להיות גמישים ויחד עם זאת, מחוברים. מחוברים למהות שלנו, לערכים שלנו, לאדמה שלנו. החיבור לדברים האלו הוא שמאפשר לנו להיות יציבים גם בריבים, בדרמות ובכעסים על הילדים

ט"ו בשבט זאת הזדמנות נהדרת גם לצאת לטבע עם הילדים, לנטיעות ולפיקניק וגם לעצור שניה ולבדוק: אילו הורים אנחנו רוצים להיות, כיצד אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו, מה החזון ההורי שלנו ואילו יסודות (אדמה, אוויר, מים ואש) אנחנו נותנים לילדנו, כדי שיגדלו להיות לא רק פרי בשל, אלא גם עץ יציב נותן פירות בעצמם.

 

* קרדיט תמונה: Photo by Vlado מאתר: http://www.freedigitalphotos.net/

No Comments

Post A Comment