המתבגר חווה קשיים חברתיים – מה נוכל לעשות כהורים?

כולנו פוגשים באתגרים אל מול ילדינו. אולם בעוד שיש לנו את היכולת להיות אקטיביים ולהגיב להתנהגות פסולה מצד הילד; הרי שהורים רבים מעידים על תחושת חוסר אונים ודאגה עמוקה כאשר כל שנותר להם לעשות הוא להביט מן הצד ולראות את ילדם חווה קשיים.

בסופו של יום, המטרה שלנו היא אחת – אנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים. שיצליחו, שיהיה להם טוב. כאן טמונה הנחת האמיתית.

כדאי לדעת כי הדרכות הוריות אינן עונות רק על התנהגויות פסולות, כי אם גם על אתגרים הפוגשים את הילדים אל מחוץ לסביבה המשפחתית: קושי במעברים וקשיי הסתגלות, קושי בלימודים וכן גם קשיים חברתיים.

מה עושים? ובאיזו דרך מעשית נוכל לנקוט כאשר ילדנו חווי קושי חברתי? רון שמעוני – יועץ הורים ומנהל חטיבת ביניים עונה על כך במדריך הבא.

ראשית כל – האם הילד באמת חווה קשיים חברתיים?

אינני שואל זאת מתוך פקפוק בתחושות הבטן שלכם. אך אשוב רגע לדברי הפתיחה ואומר שכהורים אנו שואפים שלילדינו יהיה טוב. לעתים, אותו רצון טבעי עלול לגרום לנו להסתכל על הדברים באופן מעט מופרז.

היו לי פגישות עם הורים במהלכן הביעו חשש: 'למה הוא מסתובב רק עם חבר אחד? בגילו היו לי המון חברים!'. ואני אומר תשאלו את עצמכם כך: האם טוב לו? האם הילד הביע מצוקה?

ייתכן שלילדכם מספיקים 1 עד 2 חברים טובים. טוב לו וזה העיקר. הוא לא מנסה או שואף להגדיל את המעגל החברתי. זו זכותו. ואני אומר שאם טוב לילדכם, אז טוב גם לכם :).

כיצד נדע אם הילד חווה קשיים חברתיים?

השאלה המהותית יותר היא כיצד מזהים קשיים חברתיים.

איננו נמצאים עם הילד בזמן שהותו במסגרות. וילדים מטבעם כילדים, אינם נוהגים לשתף אותנו בעולמם הפנימי. הם יכולים להסתפק בתשובת 'הכול בסדר' מבלי שיתעורר בנו ולו חשד אחד קטן.

מצוקה חברתית יכולה ללבוש על עצמה מסכות רבות: האם הילד עייף יותר לאחרונה? או אולי נמרץ יותר לאחרונה? כל שינוי בהתנהגותו הרגילה יכול להעיד על מצוקה.

האם הילד מפגין סימנים של עצבות, דכדכוך או דיכאון? הדבר יכול להתבטא בהתבודדות, שהייה ממושכת מאחורי מסכים, תיאבון ירוד (או גם מוגבר), קושי לקום או קושי להירדם ועוד.

גם אם ילדכם איננו נוהג לדבר באופן פתוח על המסגרת החברתית, הרי שלעתים ייתכן והוא יסנן דבר מה על כך שהוא לא הוזמן למפגש מסוים, מודר מקבוצת וואטסאפ. חשוב להיות רגישים לכל פרט ופרט.

אם עלה בכם החשד – הודיעו על כך לצוות בית הספר. אל תתמודדו עם החשש לבד. בכוחם של המחנכים והמחנכות לבדוק את הנושא לעומקו, ויתרה מזאת: בהמשך המאמר אסביר כיצד בית הספר יכול לסייע אף הרבה מעבר לכך.

לימוד כישורים חברתיים

היכולת שלנו לסייע לילדינו, טמונה בלימוד כישורים חברתיים. כן, בדיוק כמו שמלמדים מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה או אזרחות; כך גם ניתן להקנות מיומנויות חברתיות ולחזק את נקודות החולשה.

בית הספר

אתחיל עם בית הספר, ואומר שלמוסדות הלימוד יש כלים מקצועיים חשובים כמו שעה פרטנית חברתית ובה מוציאים קבוצה קטנה של ילדים מן הכיתה יחד עם המורה. זהו כלי שחשיבותו לתהליך היא עצומה.

יצירת סיטואציות חברתיות

שנית, אנו כהורים יכולים לנקוט בצעד אקטיבי וליצור סיטואציות חברתיות באופן יזום. אם אלו הם האחים והאחיות, אולי בן דוד, בן או בת של השכנים, או של חברים קרובים.

הפגישו ביניהם, בדקו מן הצד כיצד ילדכם מתנהג. אולי הוא איננו יודע להפסיד בכבוד? או לא משתף בצעצועים? האם התקשורת נראית לכם מן הצד נעימה או שמא מרחיקה? ניתן ואף חשוב להיות מעורבים בכך – למדו אותו, ממש כך – למדו אותו כיצד מתנהגים.

הייתה לי פעם הדרכה הורית ובה שאלתי את ההורה: 'תגיד, ואתה היית משחק עם הבן שלך?', תשובתו הייתה: 'לא עם איך שהוא מתנהג'.

תיווך הסיטואציות החברתיות ולימוד מיומנויות חברתיות – כאן המקום שלכם להיות אקטיביים. ומקומכם בתהליך הוא אפילו קריטי.

יצירת חוגים חברתיים

נסו ליצור חוגים חברתיים שונים שבהם יהיה לילדכם קל יותר להשתלב.

אני ממליץ בעיקר על חוגים חברתיים מקבלים ובעלי פתיחות כמו מד"צים או הכנפיים של קרמבו. אפשר חוג מסוים שעוסק בתחום שילדכם אוהב.

חשוב מאוד: הקפידו על חוגים חברתיים בגיל התואם את גיל ילדכם. זאת כיוון שבמקרים רבים, ניתן לראות כיצד ילד גדול יותר מסתדר עם ילדים קטנים ממנו, ואילו חווה קשיים עם ילדים בני גילו.

מעוניינים להתייעץ עם רון שמעוני?

השינוי הוא אמנם הדרגתי, אך הוא מתחיל כבר מן הצעד הראשון.

בנוסף, אני מאמין כי גם אתם כהורים תחושו בהקלה עצומה, וזאת לאור העובדה שאתם נמצאים בעשייה, ופועלים כדי לסייע לילדכם.

בכל שאלה והתייעצות, אני מזמין אתכם לבקר באתרי ולהשאיר לי פנייה מקוונת עם תיאור המקרה עמו אתם מתמודדים.