לקוחות מספרים •

27/09/10

התקשרתי ליעל בשעת ערב מאוחרת לקבל לקבל תובנות בדילמה הורית שהתייסרתי איתה.
קיבלתי מידע וכלים שלא יסולו בפז עם המון רגישות, חוכמה, סבלנות ונתינה.
סיימתי את השיחה רגועה, מצויידת בכלים והשינוי בחוויה ההורית שלי ובבית היה מיידי.
ממליצה בחום
שירי

22/09/2010
– חוות דעת על סמך שיחת טלפון –

לפרופיל של יעל הגעתי במקרה, על מנת להתייעץ עימה על נותן שירותים אחר כאן באתר.
קראתי ומיד התלהבתי מהגישה, מהדרך ושיטת העבודה.
בשיחתנו המשותפת היא קלטה מיד את הסיטואציה העדינה בה אנו נמצאים, הנפשות הפועלות ונתנה המלצות מקצועיות ביותר להמשך התהליך.
וכל זאת בשיחת טלפון בלבד!! מבלי לפגוש את שאר חברי המשפחה קלעה בול לבעיה ולפתרונה.ממליצה בחום רב להתיעצות, לשאלות SOS, ובוודאי לתהליך.יעל, שוב תודה רבה!
אירמה

24/5/10
– בעקבות מפגש "על הקשבה" –
 
הי יעל,
עברו כמה ימים מאז המפגש ואני מנסה  ליישם  את מה שלמדנו, לעשות שיקוף לביתי הפעוטה במיוחד במצבי הכעס והתסכול שלה. אין ספק שזה חשוב ועובד הרבה יותר מאשר להשתלט עליה כדי שתעצור מייד את  הבכי והכעס שלה זה גם מרגיע אותי ואני כבר לא בעמדת האמא המתוסכלת שנלחצת מהתגובות שלה, אלא אני – איתה. מבינה אותה מזהה מה קורה לה, שואלת אותה מה הא מציעה לעשות… גם שמתי לב שבימים האחרונים היא החלה לשתף אותי יותר בתחושות שלה וככ' רציתי שתשתף אותי יותר ושתהיה בינינו תקשורת יותר פתוחה…גם את התגובות הנעימות שלה, אני משקפת לה (גם כדי להכניס את השיטה הביתה)וזה גם מעודד אותה כמובן לשתף ולהיפתח יותר אין ספק שיש לי עוד עבודה ביישום של הדרך הבריאה הזו – הקשבה, מתן מקום לרגשות שלה במקום להביא את ההתנגדויות שלי לתגובות שליליות שיוצאות ממנה, או לתת לה הרצאות של מה צריך להיות ..מודה לך מאד
קליה פנינה שפירא, אמא לדניאל בת 3.10

31/1/10

את כזו מדהימה!
כתבתי הודעה בפורום שיש לנו קשיי הירדמות עם הבת הבכורה שלנו. המליצו לי על יעל.. שלחתי אליה הודעה..
לא עבר זמן וענית לי. הצעת שתגיע אליי למחרת היום (1*1 בשפת העם).
היו לך המלצות קונקרטיות מלאות בחום ונועם ונסעת הביתה.
המשכת להתעניין ולהמליץ בימים שאחרי.
אריאל כעת לפחות הולכת למיטה ופחות מייללת ..
חברה יקרה, תודה רבה לך על הכל!
את פשוט גדולה!!

אלונה נקאש- מתוקים שלי

31/1/10

– בעקבות מפגש "על הקשבה" –
 
ליעל,
 
לסדנה הגעתי בעיקר כי הרגשתי שלא באמת מקשיבים לי. שגם כשאני מדברת לא ממש מבינים את המסר של הדברים שלי.
אני יודעת שגם אני, כמו רבים אחרים "חוטאת " בזה, ובמקום להקשיב עסוקה במיליון המחשבות והדאגות שמטרידות אותי ובסוף יום עבודה ממש לא מתחשק לי לשמוע סיפורים ארוכים.
 
בסדנה למדתי עוד דרכים וקיבלתי עוד כלים להקשיב. חלק מהדברים אמנם שמעתי בעבר אבל אני חושבת שהשינוי האמיתי היה בחוויית ההקשבה.
 
למשל, בדקה וחצי שהייתי צריכה להקשיב, ורק להקשיב לקליה המקסימה כשהיא מספרת על נושא כלשהו שהטריד אותה, התרכזתי רק בה. במה שהיא בחרה לשתף אותי, ברגשות שזה מעלה בה.
 
זה הפתיע אותי, אבל בזמן הזה הרגשתי שקטה, שלווה וסבלנית להיות כל כולי אוזן.
 
מבחינתי, להקשיב בד"כ דרש ממני להתרכז, לחשוב, ולהתמודד עם הרגשות שעולים לי בזמן ההקשבה. רגשות שטבעי שיעלו כששומעים חוויות שונות שעברו על אנשים שקרובים אליי, שאכפת לי אם עבר עליהם יום קשה או  מישהו פגע בהם או הכעיס אותם. כשההקשבה הופכת למתישה שכזו לא פלא שהשתדלתי להתחמק מתפקיד המקשיבה.
 
אחד הדברים שנחרטו במוחי זה האמירה שלך, שכאשר עסוקים ברגשות שעולים בזמן ההקשבה- אז אנחנו לא באמת עושים הקשבה פעילה.
 
אז עשיתי סוויץ' בחשיבה. כשמישהו מתחיל לספר לי משהו, במקום לחשוב על התגובה שלי, על הדעה שלי בנושא, אני עוצרת. ומשתדלת למקד את הפוקוס בדברים שלו.
 
החידוש הגדול הוא שבמקום שההקשבה תוסיף לעומס הרגשי והמחשבתי הקיים, היא בעצם מביאה סוג של הפוגה.
 
כי בשביל להקשיב באמת צריך להתנתק מהחוויה של ה"אני" ולהתמקד בדברים של האדם שמולי. קצת כמו במדיטציה.
 
קל זה לא. במיוחד למי שרגיל כמוני למחשבות נון- סטופ.
 
אבל אני יודעת שזה בעיקר עניין של תרגול. שיעורי בית לחיים. ובשביל מה אנחנו פה אם לא בשביל ללמוד ולהתפתח?
 
תודה על הכל.

בהמון אהבה,

ה.