יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | ריפוי
15
rtl,archive,tag,tag-15,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

ריפוי Tag

ב- 25.5.17 אני חוגגת 41 אביבים. לפני שנה ניסיתי לסכם 40 שנות חיים על הכדור אבל נתקעתי. יש לי פוסט מותחל בלי המשך. כנראה שזה לא היה הזמן והמקום. היום, אני כבר יותר טובה בסיכומים או יותר נכון בזוויות מבט על החיים. 4 משברים ואיך צמחתי מהם. אחד לכל...

יש שלושה דברים, שאנחנו לא יכולים לזייף: תחושות רגשות מחשבות. יש שני דברים שאותם כן ניתן לזייף: מילים מעשים / התנהגויות.   בעולם האימון / ההדרכה / הייעוץ אומרים פעמים רבות : 'fake it till u make it" – הכוונה היא, בדר"כ לזייף התנהגות / מילים או לייתר דיוק: על ידי "זיוף" של...

הוא שואל אותי: "מה את עושה?" אני עונה לו: "אני עוסקת בהילינג, בריפוי". "ריפוי ההורות". הוא אומר לי: "אבל אני הורה ואני לא חולה". וככה זה מתחיל. למעשה זה נמשך כבר שנים, אבל השיח הזה, שהיה אז עם היועץ העסקי שלי היה משמעותי עבורי. יש בו כל כך הרבה אלמנטים של...

בשבוע שעבר, הזמנתי אתכם להשתחרר מרגשי האשם שיש לכם בהורות. המאמר הזה מהווה המשך לשבוע שעבר, והוא מציג תהליך בן 5 שלבים לשחרור מרגשי האשם. רגשות אשם הם התנייה תרבותית התרבות שלנו גדלה על רגשי אשם. הייצוג הפולני, שקיים בכל בית, לא משנה מה העדה שלו, הוא הייצוג של רגשי האשם ואפשר לחלוטין לומר שנולדנו לתוך חוויית רגשי האשם של ההורים שלנו ולכן גם שלנו. ולכן זה תהליך.

אומרים שכשנולדת אם- נולדים איתה גם רגשי האשמה. זה תקף גם לאבות כמובן.   המהות של רגשי אשם: לפי ויקיפדייה : אשמה היא מצב רגשי, שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם. בהורות זה קל: אנחנו כועסים על הילדים, אפילו צועקים עליהם ומרגישים רע עם זה. למה?

תכירו: עידו וירין עידו אבא לירין בן ה- 5. הוא מאוד אוהב את ירין, אבל הוא לא יודע איך להתמודד עם התקפי הזעם שלו ולכן הרבה פעמים, כשירין נמצא בהתקף, עידו, במקום להכיל אותו ולתת לו את התמיכה שהוא צריך כועס עליו. כועס עליו ואומר לו או צועק עליו מילים כמו: "תירגע, הלוואי שתמות, איזה ילד נורא אתה" ועוד. 

אנחנו יושבות ומדברות על הורות. על התחושות שלה בהורות ואני שומעת את המשפט "אני לא טובה" חוזר על עצמו בגירסאות שונות. "אני לא אמא טובה" "לפעמים אני גם לא מטפלת טובה" "אני לא אשה טובה" "אני לא בת זוג טובה" "אני לא רזה כמו שצריך" ועוד ועוד...

השבוע למדתי משהו מעניין על המשפחה שלי: אמא שלי מפחדת מכלבים. פעם כשהיא היתה קטנה, כלב התנפל עליה ומאז היא מפחדת. ולמה זה מעניין (אותי ואותך) ? כידוע, אני כבר אמא לשלושה בעצמי. ככל הזכור לי, מעולם לא ידעתי שאמא שלי פחדה מכלבים. כשהייתי ילדה, אני בעצמי פחדתי מכלבים. כלב תקף אותי, אני נבהלתי ובמשך הרבה שנים פחדתי. כשזהר, הבת שלי, היתה בערך בגיל שנה וחצי, כלב קפץ עליה, הבהיל אותה ובמשך מספר שנים היא גם פחדה מכלבים (זה עבר כשאבא שלי קנה כלבה).

דנה מתיישבת על הכיסא ואומרת: "מה בסה"כ אני מבקשת? שפעם, רק פעם אחת בשבוע היא תתקשר אלי ותשאל אותי לשלומי ותבדוק אם אני צריכה עזרה. פעם בשבוע, לא יותר וגם זה לא קורה". "קשה לי המירוץ הזה. גם משרה מלאה, גם הילדים והטיפול במאור וגם כשיוגב נמצא כל הזמן בעבודה שלו. לא יכולה יותר" היא קורסת לנגד עיני. "ומה בסה"כ אני רוצה? שאמא שלי תתקשר אלי פעם בשבוע? מה כל כך קשה בזה???".

אני חוזרת מטיפול (כן, גם אני מטופלת לפעמים Smile ) ובטיפול שעברתי אני רואה אישה. חיילים קרעו ממנה את ילדתה והיא יושבת מאובנת, משלימה מבפנים על רוע הגזירה. יודעת שאין לה מה לעשות ולכן לא עושה.

ואני ממשיכה להתבונן בה, מחכה שתצא מקיפאונה. וכשזה קורה, היא מתחילה לשאול "למה"? "למה זה מגיע לי?"

וקול עונה לי- "זה לא מגיע לה"