יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | קשב וריכוז
46
rtl,archive,tag,tag-46,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

קשב וריכוז Tag

אני מודה, לפוסט הזה אני מגיעה מוצפת עוד לפני שממש הקשבתי לשידור ברדיו. קראתי שני פוסטים של קולגות שלי שאני מאוד מעריכה והם חושבים יחסית כמוני, אז אני יודעת, אני באה מגמתית. ובהתחלה חשבתי לעצמי – קודם תקשיבי לשיחה פעם ראשונה, באוזניים נקיות ורק אח"כ תקשיבי שוב...

אני מתבוננת בקטן שלי. בן 8 חודשים ועדיין לא זוחל. יש לו חולשת שרירים. הוא מגלה את העולם ומושיט אליו את ידיו, אבל בשלב זה בחייו זה לא מספיק. העולם קצת רחוק ועפר מנסה. אני רואה את הרצון להתקדם זועק מכף ידו המושטת, מגופו המתמתח ובעיקר מבכי התסכול שלו על כך שהוא לא מגיע לחפצים שונים. לעפר, כרגע, חסרים הכלים כדי להתקדם ולזחול (לא משהו שפיזיותרפיה/ליווי התפתחותי/בייבי יוגה וכדו') לא יכולים לפתור. ההסתכלות הזאת בעפר הביאה אותי לחשוב על עוד ילדים. כל ילדי הקשב והריכוז למיניהם, על ילדי הדיסלקציה הלא מאובחנת, על הילדים המתקשים.