יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | קונסטלציה משפחתית
130
rtl,archive,tag,tag-130,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

קונסטלציה משפחתית Tag

ב- 25.5.17 אני חוגגת 41 אביבים. לפני שנה ניסיתי לסכם 40 שנות חיים על הכדור אבל נתקעתי. יש לי פוסט מותחל בלי המשך. כנראה שזה לא היה הזמן והמקום. היום, אני כבר יותר טובה בסיכומים או יותר נכון בזוויות מבט על החיים. 4 משברים ואיך צמחתי מהם. אחד לכל...

(למען שמירה על פרטיות המטופלת, חלק מהפרטים בסיפור שונו). היא נכנסת אלי לקליניקה. היא באה לטיפול בקונסטלציה משפחתית (לקריאה על השיטה: קונסטלציה משפחתית).                 הנושא שלה: לבן הקטן שלה, בן השנה וחצי יש ביעותי לילה. בכל פעם שהוא קם בלילה, הוא קם בצרחות. לא אכפת לה שהוא קם, היא...

כשהסדר המשפחתי מתבלבל יש רגעים, שהסדר המשפחתי מתבלבל וכבר לא ממש ברור מי מחליט מה. הילדים רבים וההורים נכנסים למערבולות הריב ובמקום לקחת שליטה על הסיטואציה הם הופכים להיות חלק ממנה והם כבר לא מובילים. הסדר המשפחתי מופר. אני יודעת, זה קרה גם לנו בטיול הגדול שלנו לתאילנד. במקום לתת...

טיפול אישי בקונסטלציה משפחתית אתמול עשיתי טיפול בקונסטלציה משפחתית. הנושא שלי היה: "היחס שלי אל כסף". זה היה טיפול מרתק! איך "היחס שלי אל כסף" קשור לטיפול שעוסק במשפחה ? זה פשוט מאוד. חלק מאוד גדול ממי שאנחנו וממה שאנחנו זה המשפחה שלנו, קרי ההורים שלנו והדורות שלפניהם.

אנחנו יושבות ומדברות על הורות. על התחושות שלה בהורות ואני שומעת את המשפט "אני לא טובה" חוזר על עצמו בגירסאות שונות. "אני לא אמא טובה" "לפעמים אני גם לא מטפלת טובה" "אני לא אשה טובה" "אני לא בת זוג טובה" "אני לא רזה כמו שצריך" ועוד ועוד...

מהי סליחה? סליחה, לפי הויקיפדיה, הוא תהליך שכלי, רגשי או רוחני, שבו חדל אדם מלחוש עלבון או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה. לחליפין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי. בקשת סליחה היא יכולת נאצלת   בעיני, בקשת סליחה היא אקט של חרטה על משהו שעשינו. בניגוד למחשבה הרווחת שהורים יודעים הכל והורים לא טועים, אנחנו טועים. טעינו בעבר ואנחנו נטעה גם בעתיד.

אנחנו מדברות על הבנות שלה. היא מספרת לי, שנטע, הבת הבכורה שלה דואגת לה הרבה. כשהיא עצובה היא באה לנחם אותה, כשהיא צריכה עזרה היא עוזרת לה. למעשה, היא סוג של משענת. ואז היא מספרת לי על הבת הצעירה שלה: שלי. שמרגישה אותה כל הזמן. כשהיא מתעוררת בלילה – גם שלי מתעוררת. כשהיא חוזרת בלילה הביתה, שלי, גם אם היא ישנה – מתעוררת. ואני תוהה – מה גורם לשתי ילדות לקחת בעלות ולדאוג לאמא שלהן כל כך.

רוית מספרת: נועם, בן השנתיים מסתובב כל הזמן כעוס, מרגיש כאילו יש עליו משהו ואני רוצה לטפל בזה. שמנו בדים: בד לנועם ובד ל"הדבר הזה, שיושב עליו" והתחלנו לחקור. "זה מרגיש לי כמו עלוקה. משהו שאין לו חיים משל עצמו". כשרוית עלתה על הבד שמייצג את נועם היא הרגישה קושי לנשום וכאילו יש משהו כבד על הכתפיים שלה. הוספנו את הבד של רוית לקונסטלציה. רוית הרגישה שהיא צופה ואין לה דרך להתקרב לנועם ואילו כשרוית עלתה על הבד של נועם, היא  הרגישה שנועם רוצה את אמא. בניסיון להתחקות אחר המקור של "הדבר הזה" (עלוקה), הגענו להיסטוריה המשפחתית של רוית.

היא יושבת מולי ואומרת לי: "ההפלה הזאת היתה לפני 20 שנה". היא לא קשורה להיום ולמה שקורה לי. ואני אומרת: "בואי נבדוק את זה". היא עולה על הבד שמייצג אותה ועולה על הבד שמייצג את ההפלה ומרגישה. כאב אצלה וכאב אצל ההפלה. הן מנהלות דו שיח ומשהו משתחרר. קונסטלציה משפחתית רואה חשיבות גדולה במתים שבחיינו, אלו שמתו טרום זמנם מכל סיבה שהיא ובהפלות, אף על פי, שמעולם לא הוגשמו לכדי חיים מחוץ לרחם.