יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | הילד
37
rtl,archive,tag,tag-37,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

הילד Tag

לימודים הם זכות או חובה ? באחת ההרצאות שנתתי לאימהות למתבגרים, ניגשה אלי אחת האימהות, בסוף ההרצאה ואמרה לי שהיא לא מסכימה עם אחד הדברים שאמרתי. והיא מרגישה שחלק ממה שאני אומרת משמעותו להסיר את האחריות מהילד. מבחינתה – האחריות של הילד (בן 14) זה ללמוד. זוהי חובתו....

הכי הכי בעולם, הייתי רוצה לשמור עליה שלא תעבור את מה שאני עברתי. את הצחוקים המרושעים של הבנות, את העלבון הצורב מכך שלא כיבדו אותי וחשפו את ליבי ואת ההשפלה. כיתה ה'. קיבוץ כפר החורש, בית ספר גניגר. אני בבית. מוצאת בתוכי אומץ ומתקשרת לחגי מציעה לו...

כשהסדר המשפחתי מתבלבל יש רגעים, שהסדר המשפחתי מתבלבל וכבר לא ממש ברור מי מחליט מה. הילדים רבים וההורים נכנסים למערבולות הריב ובמקום לקחת שליטה על הסיטואציה הם הופכים להיות חלק ממנה והם כבר לא מובילים. הסדר המשפחתי מופר. אני יודעת, זה קרה גם לנו בטיול הגדול שלנו לתאילנד. במקום לתת...

בדר"כ אנחנו חושבים שלתת מחמאות זו משימה פשוטה. הילד צייר ציור, הילדה הביאה ציון טוב, הילד עשה מעשה טוב, הילדה שיחה יפה וכו'. הפעם אני רוצה להרחיב את התודעה שלכם ולספר לכם שלתת מחמאות זו אומנות.

אומרים שכשנולדת אם- נולדים איתה גם רגשי האשמה. זה תקף גם לאבות כמובן.   המהות של רגשי אשם: לפי ויקיפדייה : אשמה היא מצב רגשי, שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם. בהורות זה קל: אנחנו כועסים על הילדים, אפילו צועקים עליהם ומרגישים רע עם זה. למה?

בלאגן- אחד ממאפייני גיל ההתבגרות ליהיא היא מתבגרת טיפוסית. אפשר לראות את זה בעיקר כשבאים אליה לחדר. כמעט כל הורה למתבגר מכיר את זה: אי אפשר להיכנס אליה לחדר. וכמו שרונית אומרת: "לא רואים את הרצפה". לרונית מאוד קשה עם הבלאגן של ליהיא. נמאס לה לבקש מליהיא לסדר את החדר, נמאס לה מהבלאגן בחדר ונמאס לה שהיא מרגישה שליהיא לא מקשיבה לה.  

שבוע שעבר חגגתי יום הולדת. בתוך ההכנות לחגיגות נזכרתי שכילדה תמיד כאבתי בימי ההולדת שלי. הם אף פעם לא היו כמו שהייתי רוצה. בעצם, זה לא מדוייק. אהבתי את החגיגות בכיתה. ההורים שלי היו באים לבית הספר והיו חוגגים לי יום הולדת. זה היה מיוחד. אבל בבית... בבית זה לא היה מיוחד.

השבוע קיבלתי מייל מקולגה. אני אוהבת להיות מעודכנת, ולפעמים אפילו לומדת מהקולגות שלי דבר או שניים (: . הפעם, כל כך כעסתי על מה שנכתב במייל, שחשוב לי להגיב למה שנכתב (ולא, אין לי שום כוונה לכתוב מיהי אותה קולגה). אותה מדריכה, כתבה על "סנקציה, שהיא התוצאה הטבעית של המעשה" ואני רוצה לספר לכם, שאין!! פשוט אין, דבר כזה!!

רגע לפני שהחופש נגמר, זה בדיוק הזמן עבורך, לשבת עם עצמך ולחשוב מה את רוצה שיקרה בשנה הקרובה בלימודים של הילד/ה שלך. האם היית רוצה שיישאר כמו שהוא? מה היית רוצה שישתפר? ומה היית רוצה שלגמרי ישתנה? זה גם הזמן, שבו כדאי שהילד שלך יחשוב על זה, ותיכף נתייחס גם לזה. וגם - לא בהכרח, מה שאת רוצה, זה מה שהוא רוצה. אז מה עושים?

כל ילד רוצה להצליח בלימודים! זוהי המוטיבציה הבסיסית והראשונית איתה מגיע כל ילד לבית הספר. בהתחלה היא נובעת מתוך סיפוק ה"אגו", אח"כ היא נבנית מתוך ההשוואה החברתית ולבסוף היא נבנית גם מתוך היחס של ההורים ללימודים/למערכת ולציונים. ואנחנו, ההורים, לא תמיד ברור לנו מהו היחס שלנו ללימודים ולציונים וזה מבלבל. הן אותנו והן את הילדים שלנו.