יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | הורים
18
rtl,archive,tag,tag-18,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

הורים Tag

אני מודה, לפוסט הזה אני מגיעה מוצפת עוד לפני שממש הקשבתי לשידור ברדיו. קראתי שני פוסטים של קולגות שלי שאני מאוד מעריכה והם חושבים יחסית כמוני, אז אני יודעת, אני באה מגמתית. ובהתחלה חשבתי לעצמי – קודם תקשיבי לשיחה פעם ראשונה, באוזניים נקיות ורק אח"כ תקשיבי שוב...

כשהסדר המשפחתי מתבלבל יש רגעים, שהסדר המשפחתי מתבלבל וכבר לא ממש ברור מי מחליט מה. הילדים רבים וההורים נכנסים למערבולות הריב ובמקום לקחת שליטה על הסיטואציה הם הופכים להיות חלק ממנה והם כבר לא מובילים. הסדר המשפחתי מופר. אני יודעת, זה קרה גם לנו בטיול הגדול שלנו לתאילנד. במקום לתת...

אנחנו מדברות על הבנות שלה. היא מספרת לי, שנטע, הבת הבכורה שלה דואגת לה הרבה. כשהיא עצובה היא באה לנחם אותה, כשהיא צריכה עזרה היא עוזרת לה. למעשה, היא סוג של משענת. ואז היא מספרת לי על הבת הצעירה שלה: שלי. שמרגישה אותה כל הזמן. כשהיא מתעוררת בלילה – גם שלי מתעוררת. כשהיא חוזרת בלילה הביתה, שלי, גם אם היא ישנה – מתעוררת. ואני תוהה – מה גורם לשתי ילדות לקחת בעלות ולדאוג לאמא שלהן כל כך.

"אין דבר בעל השפעה פסיכולוגית חזקה על הסביבה ובמיוחד על ילדים יותר מאשר חיי הוריהם שלא נחיו" (קארל יונג). זה אחד המשפטים החזקים, האמיתיים והעוצמתיים ביותר שנפגשתי בהם בשנים האחרונות והוא נכון! אנחנו דור מעבר. מעבר בין אמונות, בין תפיסות, בין עידן הדגים לעידן הדלי. בין ערכים של הקרבה לערכים של הגשמה. בגלל זה כל כך קשה לנו בהורות שלנו. בגלל זה אנחנו מלאי קונפליקטים וחששות ופחדים ותסכולים.

הכי קל להגיד שאני מי שאני בגלל הורי, שהשריטות שלי, הקשיים שלי, חוסר ההצלחות שלי, התסכולים שלי הם ב"זכות" הילדות שלי ו"בזכות" הדרך בה הורי גידלו אותי. כשהייתי בת 16, הראיתי לאבא שלי את מקבץ השירים שלי וחיכיתי בחיל ורעדה

נועה (שם בדוי) מתקשרת אלי ומספרת לי, שהילד שלה מיוחד והיא לא יודעת איך להתמודד איתו.

לרגע, אני לא למבינה למה היא מתכוונת. אני מקשיבה לה עוד. היא מדברת על ילד בן 3 רגיש ומחובר ועל הקושי שלה מולו.

"ברוכה הבאה לעולם ההורות", אני חושבת לעצמי.

היא רוצה כלים להתמודד עם הילד. אני מבינה אותה.

העולם של ימינו מציב בפנינו, כהורים, כבני אדם כל כך הרבה אתגרים ומול כל האתגרים האלו אנחנו זועקים לכלים.

זה לא שאין לנו את הכלים האלו. נהפוך הוא, את הכלים האלו יש בכל אחד ואחת מאיתנו.

אחת מתיאוריות הלמידה, שעשו מהפך בתחום חקר ההתנהגות בפסיכולוגיה היא תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה. לפי התיאוריה, הילדים רוכשים התנהגות על בסיס התנסות וצפייה יותר מאשר בכל דרך אחרת. אם תסתכלו על ילדכם בעיניים סקרניות ותמימות, תראו עד כמה הדבר הוא נכון.

אני עומדת ליד המכולת, מחכה להסעה של חוג השחייה שאני חברה בו ופתאום אני רואה את אבא שלי עם מזוודה נכנס למונית. אני רצה אליו ושואלת אותו לאן הוא נוסע ומה קרה והוא מספר לי שסבא "פאפא" נפטר. דמיינו פטיש 5 טון נופל לכם על הראש- ככה זה הרגיש לי. באותו היום לא הלכתי לחוג שחייה.

כל ילד רוצה להצליח בלימודים! זוהי המוטיבציה הבסיסית והראשונית איתה מגיע כל ילד לבית הספר. בהתחלה היא נובעת מתוך סיפוק ה"אגו", אח"כ היא נבנית מתוך ההשוואה החברתית ולבסוף היא נבנית גם מתוך היחס של ההורים ללימודים/למערכת ולציונים. ואנחנו, ההורים, לא תמיד ברור לנו מהו היחס שלנו ללימודים ולציונים וזה מבלבל. הן אותנו והן את הילדים שלנו.