יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | הורות מודעת
9
rtl,archive,tag,tag-9,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

הורות מודעת Tag

בלאגן- אחד ממאפייני גיל ההתבגרות ליהיא היא מתבגרת טיפוסית. אפשר לראות את זה בעיקר כשבאים אליה לחדר. כמעט כל הורה למתבגר מכיר את זה: אי אפשר להיכנס אליה לחדר. וכמו שרונית אומרת: "לא רואים את הרצפה". לרונית מאוד קשה עם הבלאגן של ליהיא. נמאס לה לבקש מליהיא לסדר את החדר, נמאס לה מהבלאגן בחדר ונמאס לה שהיא מרגישה שליהיא לא מקשיבה לה.  

משמעות ההורות הורות בעיני זאת דרך חיים. דרך של התפתחות אישית. אני מאמינה, שכשיש לנו ההורים קושי עם הילד, זה מעיד עלינו. לא על הילד. הקושי הוא שלנו. וזאת אחריותנו כהורים לטפל בעצמנו בשביל הילד ובשביל המשפחה. וליצור שינוי בחיינו. 

השבוע קיבלתי מייל מקולגה. אני אוהבת להיות מעודכנת, ולפעמים אפילו לומדת מהקולגות שלי דבר או שניים (: . הפעם, כל כך כעסתי על מה שנכתב במייל, שחשוב לי להגיב למה שנכתב (ולא, אין לי שום כוונה לכתוב מיהי אותה קולגה). אותה מדריכה, כתבה על "סנקציה, שהיא התוצאה הטבעית של המעשה" ואני רוצה לספר לכם, שאין!! פשוט אין, דבר כזה!!

בכל חנוכה 8 נרות ושמש. תפקידו של השמש להדליק את הנרות. רק לאחר שהוא מדליק את הנרות הוא מתיישב לו בבטחה בקן ומשקיף על הנרות שהדליק. אז מי זה השמש? אתם כמובן- אתם היחידים שיכולים להאיר חלקים שונים בתודעה שלכם, בהוויה שלכם ולרפא אותם. כל השאר (מטפלים, מדריכים, מאמנים, פסיכולוגים ואפילו אני), אנחנו רק המצב שעוזר לכם להידלק. היכולת להאיר ולרפא טמונה בתוככם, בדיוק כמו נר. 8 נרות, 8 דרכים לתודעה, 8 דרכים להסתכל על ההורות ועל חיינו ולבחון אותם.

באחת מקבוצות ההורים שאני חברה בהם, סיפרה אמא על בנה בן השנה וארבע, שכשאומרים לו "לא" הוא חוטף התקף זעם ומכה את ראשו ברצפה. בתגובה כתבה אחת האימהות, שהיא מאמינה שאצל ילדים זה 1/4 כעס ו- 3/4 הצגה. מכיוון שאני מאמינה, שהרבה אימהות (וגם אבות) חושבים כך, חשוב לי לתקן את קו המחשבה הזה, על מנת שנדע להתמודד עם הילדים שלנו בצורה שתתמוך בהם ותקדם אותם.  אז מה חשוב שתדעו:

מערכת היחסים של מרבית האנושות עם כסף היא מורכבת. כהורים, אנחנו יכולים ללמוד על מערכת היחסים שלנו עם הכסף מהסתכלות על הילדים שלנו. הורות מודעת, מאפשרת לנו ללמוד מהילדים שלנו: איך הם מתנהלים עם כסף? מה הערכים שהם מלבישים על הכסף? איך אנחנו מרגישים עם ההתנהלות הכלכלית שלהם? כשאנחנו מתבוננים על המחשבות והרגשות שעולים בנו מתוך ההתנהגות של הילדים שלנו עם כסף, אנחנו יכולים ללמוד המון על עצמנו ועל היחס שלנו לכסף. האם אנחנו נותנים לילדים דמי כיס? מאיזה גיל? לשם מה? האם אנחנו מוכנים שהם יקנו מה שהם רוצים עם הכסף שנתנו להם או שיש דברים שאנחנו מוכנים ויש דברים שלא? מה האמירות שאנחנו אומרים להם? האם אצלנו ה"כסף לא גדל על עצים"? אם אנחנו חיים בקושי כלכלי האם אנחנו מספרים להם? האם אנחנו אומרים "אין כסף" או כרגע "אין כסף"? וכו'...

ב- 21 לחודש יקבלו ילדינו תעודות מחצית. עכשיו, משקראתם את השורה הזו, שימו לב לרגע אילו מחשבות/ תחושות/ רגשות/ תמונות עולים בכם כתגובה לשורה הזו? מה שעלה לכם (בין אם טוב/לא טוב/ נעים/ לא נעים או כל רגש/ מחשבה אחר) הוא מה שמניע את התקשורת שלכם עם הילדים והוא מה שיניע את התקשורת שלכם עם הילדים ב- 21/1- יום קבלת התעודות. רוצים לשנות?

הדרכים של הילדים שלנו להשפיע עלינו ולהביא אותנו לבצע תהליכים של התפתחות ושחרור, שונים ומשונים. כל ילד עם "הטכניקות" והסיפור שלו וכל הורה עם דרך התגובה שלו ל"טכניקות" ולסיפור. זה אחד הסיפורים שלי: בגיל 6 עברתי ניתוח להוצאת שקדים. אני זוכרת את יום האישפוז עד הרגע שבו נרדמתי ואח"כ את ההתאוששות בבית. ההתאוששות הייתה כיפית- אמצע החורף ואני אוכלת גלידות (ומיוחדות, כאלו שאז עלו הרבה כסף). האשפוז- היה נחמד, עד הרגע שבו קראו לי לחדר הניתוח. באותה תקופה לא אפשרו להורים להיות עם הילד עד שהוא נרדם. כשבאו לקחת אותי לחדר הניתוח נתקפתי פחד מאוד גדול והתחלתי לבכות. אני חושבת שהרגשתי שממש "קרעו" אותי מהורי. עבור ילדה בת 6, זה היה מפחיד!

בחג האחרון, פגשנו, אני, בעלי והילדים, אנשים רבים שאנחנו לא פוגשים ביום יום (דודים, דודות, חברים וכו'). רבים מהם הסתכלו על זהר, הקטנה שלי, ואמרו כמה היא דומה לחמי. בהתחלה התכווצתי. אני לא אוהבת השוואות (למרות שאני מודה ומתוודה, שגם אני "חוטאת" בהשוואות מפעם לפעם) ורוצה שיראו את הילד כפי שהוא מבפנים. ואז הבנתי!