יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | ביטחון עצמי
32
rtl,archive,tag,tag-32,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

ביטחון עצמי Tag

בדר"כ אנחנו חושבים שלתת מחמאות זו משימה פשוטה. הילד צייר ציור, הילדה הביאה ציון טוב, הילד עשה מעשה טוב, הילדה שיחה יפה וכו'. הפעם אני רוצה להרחיב את התודעה שלכם ולספר לכם שלתת מחמאות זו אומנות.

שבוע שעבר חגגתי יום הולדת. בתוך ההכנות לחגיגות נזכרתי שכילדה תמיד כאבתי בימי ההולדת שלי. הם אף פעם לא היו כמו שהייתי רוצה. בעצם, זה לא מדוייק. אהבתי את החגיגות בכיתה. ההורים שלי היו באים לבית הספר והיו חוגגים לי יום הולדת. זה היה מיוחד. אבל בבית... בבית זה לא היה מיוחד.

רוית מספרת: נועם, בן השנתיים מסתובב כל הזמן כעוס, מרגיש כאילו יש עליו משהו ואני רוצה לטפל בזה. שמנו בדים: בד לנועם ובד ל"הדבר הזה, שיושב עליו" והתחלנו לחקור. "זה מרגיש לי כמו עלוקה. משהו שאין לו חיים משל עצמו". כשרוית עלתה על הבד שמייצג את נועם היא הרגישה קושי לנשום וכאילו יש משהו כבד על הכתפיים שלה. הוספנו את הבד של רוית לקונסטלציה. רוית הרגישה שהיא צופה ואין לה דרך להתקרב לנועם ואילו כשרוית עלתה על הבד של נועם, היא  הרגישה שנועם רוצה את אמא. בניסיון להתחקות אחר המקור של "הדבר הזה" (עלוקה), הגענו להיסטוריה המשפחתית של רוית.

אם יש משהו שילד כל הזמן מחפש מהוריו זאת הכרה. הכרה בטוב שהוא, הכרה ביכולות שלו, הכרה ביצירות וביצירתיות שלו הכרה במי שהוא. ואח"כ – קבלה. קבלה של מי שהוא לטוב ולרע ואם אפשר גם אהבה- גם כשהוא טוב וגם כשהוא רע. אנו נוטים לחשוב, שבגיל ההתבגרות, ככל שהילדים מפתחים יותר עצמאות, כך הם פחות צריכים את ההכרה שלנו. אבל זה לא כך.

הילדה שלי רוצה לעשות ניסויים באוכל. כשהיא שואלת אותי אם היא יכולה לעשות ניסוי, התגובה הראשונית שלי (שאני משתדלת לשמור בלב) היא "לא". המחשבה על הלכלוך והבלאגן שאח"כ אני אצטרך לנקות לא "עושים לי את זה". ואז אני נזכרת בילדות שלי,

רגע לפני שהחופש נגמר, זה בדיוק הזמן עבורך, לשבת עם עצמך ולחשוב מה את רוצה שיקרה בשנה הקרובה בלימודים של הילד/ה שלך. האם היית רוצה שיישאר כמו שהוא? מה היית רוצה שישתפר? ומה היית רוצה שלגמרי ישתנה? זה גם הזמן, שבו כדאי שהילד שלך יחשוב על זה, ותיכף נתייחס גם לזה. וגם - לא בהכרח, מה שאת רוצה, זה מה שהוא רוצה. אז מה עושים?

אז איך המתבגר/ת שלכם הולכים להעביר את הקיץ? החוק קובע שניתן להעסיק קטינים מגיל 14. ובכל זאת, עדיין ילדים יכולים לעבוד גם לפני. בשנתיים האחרונות, בן הכמעט 11 שלי, יוצא בחופש עם עוד כמה חברים והם הולכים לרחוץ מכוניות בשכונה. הוא גם עוזר למישהו, גם מעביר את הזמן, גם עושה זמן איכות עם חברים וגם מרוויח כסף.

היום, בגן של הבת שלי, אמרה אחת המטפלות לאחד הילדים: "כל הכבוד. כשאתה רוצה אתה מצליח" ואני חשבתי על כל הפעמים שאותו ילד ובכלל אנחנו רוצים ולא מצליחים. יש פה אירוניה מסוימת, שכן אותה מטפלת בסה"כ רצתה לחזק את אותו הילד. היא לא השקיע מחשבה אמיתית במה שהיא אומרת ובהשלכות של אמירה כזו. אני מיד חשבתי על משפט שרובינו גדלנו איתו: "יש לך פוטנציאל אבל...".