יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | מאמרים
15348
rtl,paged,page-template,page-template-blog-small-image,page-template-blog-small-image-php,page,page-id-15348,paged-9,page-paged-9,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

הדרכים של הילדים שלנו להשפיע עלינו ולהביא אותנו לבצע תהליכים של התפתחות ושחרור, שונים ומשונים. כל ילד עם "הטכניקות" והסיפור שלו וכל הורה עם דרך התגובה שלו ל"טכניקות" ולסיפור. זה אחד הסיפורים שלי: בגיל 6 עברתי ניתוח להוצאת שקדים. אני זוכרת את יום האישפוז עד הרגע שבו נרדמתי ואח"כ את ההתאוששות בבית. ההתאוששות הייתה כיפית- אמצע החורף ואני אוכלת גלידות (ומיוחדות, כאלו שאז עלו הרבה כסף). האשפוז- היה נחמד, עד הרגע שבו קראו לי לחדר הניתוח. באותה תקופה לא אפשרו להורים להיות עם הילד עד שהוא נרדם. כשבאו לקחת אותי לחדר הניתוח נתקפתי פחד מאוד גדול והתחלתי לבכות. אני חושבת שהרגשתי שממש "קרעו" אותי מהורי. עבור ילדה בת 6, זה היה מפחיד!

אחת מתיאוריות הלמידה, שעשו מהפך בתחום חקר ההתנהגות בפסיכולוגיה היא תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה. לפי התיאוריה, הילדים רוכשים התנהגות על בסיס התנסות וצפייה יותר מאשר בכל דרך אחרת. אם תסתכלו על ילדכם בעיניים סקרניות ותמימות, תראו עד כמה הדבר הוא נכון.

בחג האחרון, פגשנו, אני, בעלי והילדים, אנשים רבים שאנחנו לא פוגשים ביום יום (דודים, דודות, חברים וכו'). רבים מהם הסתכלו על זהר, הקטנה שלי, ואמרו כמה היא דומה לחמי. בהתחלה התכווצתי. אני לא אוהבת השוואות (למרות שאני מודה ומתוודה, שגם אני "חוטאת" בהשוואות מפעם לפעם) ורוצה שיראו את הילד כפי שהוא מבפנים. ואז הבנתי!

אני עומדת ליד המכולת, מחכה להסעה של חוג השחייה שאני חברה בו ופתאום אני רואה את אבא שלי עם מזוודה נכנס למונית. אני רצה אליו ושואלת אותו לאן הוא נוסע ומה קרה והוא מספר לי שסבא "פאפא" נפטר. דמיינו פטיש 5 טון נופל לכם על הראש- ככה זה הרגיש לי. באותו היום לא הלכתי לחוג שחייה.

הראשון בספטמבר כבר מאחרינו. וזה זמן לחשוב איך אפשר לשפר את תזונת הילד בזמן הלימודים.

כולם יודעים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר. בגנים הפרטיים הילדים מקבלים ארוחת בוקר שהוכנה בגן ב 9:00 בערך, ובגנים העירוניים הילד פותח את קופסת האוכל שלו בערך בשעה זו גם כן, אם לא מאוחר יותר.

הורים רבים שוגים כשמניחים שזו ארוחת הבוקר.

מהי ארוחת בוקר?

כל ילד רוצה להצליח בלימודים! זוהי המוטיבציה הבסיסית והראשונית איתה מגיע כל ילד לבית הספר. בהתחלה היא נובעת מתוך סיפוק ה"אגו", אח"כ היא נבנית מתוך ההשוואה החברתית ולבסוף היא נבנית גם מתוך היחס של ההורים ללימודים/למערכת ולציונים. ואנחנו, ההורים, לא תמיד ברור לנו מהו היחס שלנו ללימודים ולציונים וזה מבלבל. הן אותנו והן את הילדים שלנו.

אני מתבוננת בקטן שלי. בן 8 חודשים ועדיין לא זוחל. יש לו חולשת שרירים. הוא מגלה את העולם ומושיט אליו את ידיו, אבל בשלב זה בחייו זה לא מספיק. העולם קצת רחוק ועפר מנסה. אני רואה את הרצון להתקדם זועק מכף ידו המושטת, מגופו המתמתח ובעיקר מבכי התסכול שלו על כך שהוא לא מגיע לחפצים שונים. לעפר, כרגע, חסרים הכלים כדי להתקדם ולזחול (לא משהו שפיזיותרפיה/ליווי התפתחותי/בייבי יוגה וכדו') לא יכולים לפתור. ההסתכלות הזאת בעפר הביאה אותי לחשוב על עוד ילדים. כל ילדי הקשב והריכוז למיניהם, על ילדי הדיסלקציה הלא מאובחנת, על הילדים המתקשים.

הָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה, אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה", אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" ו "בְּבַקָּשָׁה". שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?" וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה- לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!" אמא הסמיקה מאוד ואמרה "גד תתבייש! זה היום ונורא!" ואבא אמר: " האמת זה לא צחוק! תלמיד כתה אלף נוהג כתינוק!" (הילד הרע- לאה גולדברג)

עד היום, תמיד השתמשתי ברעיון של אפקט המראה עבורנו ההורים, ככלי למציאת הדברים בתוכנו שקשה לנו איתם וכדרך לרפא את עצמנו ולעבור תהליך של צמיחה אישית. השבוע, באחד הפורומים שאני כותבת בהם, פגשתי אמא, שסיפרה שלבנה יש תכונות אופי נהדרות, רק שהיא חששה שכולם יהיו באיבו (ילד חברותי, רגיש וכו').