יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | מאמרים
15348
rtl,paged,page-template,page-template-blog-small-image,page-template-blog-small-image-php,page,page-id-15348,paged-9,page-paged-9,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

כשאת אומרת "לא קרה כלום" אל מי את מדברת? היום, הקטן (שנתיים) שלי החליט לבדוק את היכולת שלו לעוף. וכך, בשמחה ובכיף הוא מצא עצמו "מרחף" לו מהספה להתנגשות חזיתית עם הרצפה. אל דאגה- הכל בסדר! אפשר לחזור לנשום (-: כשלקחתי אותו בזרועותיי, כמובן שדבר ראשון, בדקתי שהוא בסדר פיזית, כשראיתי שהכל בסדר (אין דם) פשוט הייתי איתו ואפשרתי לו לבכות. תמללתי את מה שאני חושבת שהוא מרגיש ("נבהל"?, "כואב לך"? וכו'). חשבתי על כל הפעמים, שאני שומעת מההורים אמירות של "לא קרה כלום". אמירות, שכל פעם מחדש מכווצות אותי וסביר להניח (וגם יותר חשוב) מכווצות את הילד.

החיים מלאי הפתעות. הלוואי וכולן היו שמחות, אבל לצערי זה לא כך. כנשים, כאשר אנחנו בהריון, הטראומה שאנחנו חוות משפיעה באופן ישיר גם על התינוק שבביטנינו. פעמים רבות אנחנו חושבות לעצמנו: "זה רק שלנו, אין צורך לשתף, אין צורך לדבר עם העובר שלנו", "לדבר עם העובר על הדברים שאני עוברת זה טפשי" וכו'. עובר, הנמצא ברחמינו שואב מאיתנו לא רק מזון וצרכים גופניים על מנת לגדול ולהתקיים, אלא הוא חווה גם את הרגשות שלנו. כשאנחנו נהנות- הוא חווה הנאה. כשאנחנו עצובות- הוא חווה עצב. ברמה הפיזית, לרגשות יש גם הורמונים שונים המחוברים אליהן, כך, שההורמונים האלו עוברים גם לעובר שלנו.

מערכת היחסים של מרבית האנושות עם כסף היא מורכבת. כהורים, אנחנו יכולים ללמוד על מערכת היחסים שלנו עם הכסף מהסתכלות על הילדים שלנו. הורות מודעת, מאפשרת לנו ללמוד מהילדים שלנו: איך הם מתנהלים עם כסף? מה הערכים שהם מלבישים על הכסף? איך אנחנו מרגישים עם ההתנהלות הכלכלית שלהם? כשאנחנו מתבוננים על המחשבות והרגשות שעולים בנו מתוך ההתנהגות של הילדים שלנו עם כסף, אנחנו יכולים ללמוד המון על עצמנו ועל היחס שלנו לכסף. האם אנחנו נותנים לילדים דמי כיס? מאיזה גיל? לשם מה? האם אנחנו מוכנים שהם יקנו מה שהם רוצים עם הכסף שנתנו להם או שיש דברים שאנחנו מוכנים ויש דברים שלא? מה האמירות שאנחנו אומרים להם? האם אצלנו ה"כסף לא גדל על עצים"? אם אנחנו חיים בקושי כלכלי האם אנחנו מספרים להם? האם אנחנו אומרים "אין כסף" או כרגע "אין כסף"? וכו'...

אחד הסיפורים האהובים עלי, שמצאתי ברחבי הרשת: "בני הקטן נכנס אל המטבח הערב, שעה שהכנתי את הארוחה. הוא הגיש לי פיסת נייר עליה כתב. לכן, לאחר שניגבתי את ידי על הסינור, קראתי אותה, הנה מה שנכתב: בעבור כיסוח הדשא, 5 דולרים בעבור סידור המיטה שלי השבוע, 1 דולר בעבור הליכה לחנות, 50 סנט בעבור ביביסיטר לאחי התינוק, 25 סנט בעבור ציון טוב בבית הספר, 5 דולרים בעבור ניקוי החצר, 2 דולרים הבטתי בו עומד שם בציפייה, ואלפי זיכרונות שטפו את מוחי. לקחתי את הנייר, הפכתי אותו ורשמתי:

עוד מעט, החודש יקבלו ילדינו תעודות מחצית. עכשיו, משקראתם את השורה הזו, שימו לב לרגע אילו מחשבות/ תחושות/ רגשות/ תמונות עולים בכם כתגובה לשורה הזו? מה שעלה לכם (בין אם טוב/לא טוב/ נעים/ לא נעים או כל רגש/ מחשבה אחר) הוא מה שמניע את התקשורת שלכם עם הילדים והוא מה שיניע את התקשורת שלכם עם הילדים ב- 21/1- יום קבלת התעודות. רוצים לשנות?

הדרכים של הילדים שלנו להשפיע עלינו ולהביא אותנו לבצע תהליכים של התפתחות ושחרור, שונים ומשונים. כל ילד עם "הטכניקות" והסיפור שלו וכל הורה עם דרך התגובה שלו ל"טכניקות" ולסיפור. זה אחד הסיפורים שלי: בגיל 6 עברתי ניתוח להוצאת שקדים. אני זוכרת את יום האישפוז עד הרגע שבו נרדמתי ואח"כ את ההתאוששות בבית. ההתאוששות הייתה כיפית- אמצע החורף ואני אוכלת גלידות (ומיוחדות, כאלו שאז עלו הרבה כסף). האשפוז- היה נחמד, עד הרגע שבו קראו לי לחדר הניתוח. באותה תקופה לא אפשרו להורים להיות עם הילד עד שהוא נרדם. כשבאו לקחת אותי לחדר הניתוח נתקפתי פחד מאוד גדול והתחלתי לבכות. אני חושבת שהרגשתי שממש "קרעו" אותי מהורי. עבור ילדה בת 6, זה היה מפחיד!

אחת מתיאוריות הלמידה, שעשו מהפך בתחום חקר ההתנהגות בפסיכולוגיה היא תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה. לפי התיאוריה, הילדים רוכשים התנהגות על בסיס התנסות וצפייה יותר מאשר בכל דרך אחרת. אם תסתכלו על ילדכם בעיניים סקרניות ותמימות, תראו עד כמה הדבר הוא נכון.

בחג האחרון, פגשנו, אני, בעלי והילדים, אנשים רבים שאנחנו לא פוגשים ביום יום (דודים, דודות, חברים וכו'). רבים מהם הסתכלו על זהר, הקטנה שלי, ואמרו כמה היא דומה לחמי. בהתחלה התכווצתי. אני לא אוהבת השוואות (למרות שאני מודה ומתוודה, שגם אני "חוטאת" בהשוואות מפעם לפעם) ורוצה שיראו את הילד כפי שהוא מבפנים. ואז הבנתי!

אני עומדת ליד המכולת, מחכה להסעה של חוג השחייה שאני חברה בו ופתאום אני רואה את אבא שלי עם מזוודה נכנס למונית. אני רצה אליו ושואלת אותו לאן הוא נוסע ומה קרה והוא מספר לי שסבא "פאפא" נפטר. דמיינו פטיש 5 טון נופל לכם על הראש- ככה זה הרגיש לי. באותו היום לא הלכתי לחוג שחייה.

הראשון בספטמבר כבר מאחרינו. וזה זמן לחשוב איך אפשר לשפר את תזונת הילד בזמן הלימודים.

כולם יודעים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר. בגנים הפרטיים הילדים מקבלים ארוחת בוקר שהוכנה בגן ב 9:00 בערך, ובגנים העירוניים הילד פותח את קופסת האוכל שלו בערך בשעה זו גם כן, אם לא מאוחר יותר.

הורים רבים שוגים כשמניחים שזו ארוחת הבוקר.

מהי ארוחת בוקר?