03 מרץ למה לילד שלי קשה לענות על השאלה "למה"?
כהורים, פעמים רבות, אנחנו שואלים את ילדינו "למה?" ונעשים מאוד מתוסכלים כאשר הם לא עונים.
המאמר שלפניכם, בא על מנת לתת תשובה ביולוגית- מדעית- התפתחותית לשאלה "למה הם לא עונים לי על ה"למה" ששאלתי"?
השאלה "למה"? היא שאלה
10 פבר הילד שלי מיוחד
נועה (שם בדוי) מתקשרת אלי ומספרת לי, שהילד שלה מיוחד והיא לא יודעת איך להתמודד איתו.
לרגע, אני לא למבינה למה היא מתכוונת. אני מקשיבה לה עוד. היא מדברת על ילד בן 3 רגיש ומחובר ועל הקושי שלה מולו.
"ברוכה הבאה לעולם ההורות", אני חושבת לעצמי.
היא רוצה כלים להתמודד עם הילד. אני מבינה אותה.
העולם של ימינו מציב בפנינו, כהורים, כבני אדם כל כך הרבה אתגרים ומול כל האתגרים האלו אנחנו זועקים לכלים.
זה לא שאין לנו את הכלים האלו. נהפוך הוא, את הכלים האלו יש בכל אחד ואחת מאיתנו.
03 פבר ספרתי עד 10… זה לא עובד!!
היא מעצבנת אותי! אני מתחילה להרים את הקול ואז נעצרת. "יעל, תתאפסי על עצמך", אני אומרת לעצמי ונושמת עמוק. הדרמה שלה ממשיכה. אני מחזיקה את עצמי אבל הסרט בראשי אומר לי ש: "היא מפונקת"; "כבר אין לי כוח אליה"; "אני עייפה" "ו..." (תמשיכו כיד הדמיון/ מציאות שלכם). ואז אני ממש צועקת. לפעמים אפילו נבהלת מעצמי.
15 ינו מאיפה מתחיל השינוי?
"אני רוצה להשתנות כדי ללמד את הילדים משהו אחר"
זאת, אולי, נשמעת סיבה ראויה להשתנות. אין ספק, שהיא מעמידה אותנו בעמדת ההורה המושיע ("אני אציל את ילדי"), אבל, להשתנות בשביל הילדים או בגלל הילדים, זאת לא הדרך. כשאנחנו בוחרים לצעוד בנתיב של ההתפתחות האישית, בנתיב של הריפוי הנפשי-מנטאלי-רוחני-גופני, השינוי היחיד שיגיע, הוא השינוי שאעשה עבור עצמי.
כל עוד אנסה להשתנות בשביל או למען האחר לא אצליח.
30 דצמ לדבר עם הילדים על מוות
בגיל 9.5, סבא שלי (אבא של אבא שלי) נפטר. אני הייתי בדרכי לחוג חייה, כשראיתי את אבא שלי עולה עם מזוודה למונית. רצתי אליו ושאלתי אותו לאן הוא נוסע ומה קרה והוא סיפר שסבא (פא-פאפ) נפטר ו הוא נוסע לארה"ב. ויתרתי על החוג והלכתי הביתה. מוות מעולם לא היה סוד או טאבו במשפחה שלי (ונראה לי שגם בקיבוץ בכלל) ובכל זאת, סבא שלי מת, פטיש של 5 קילו דפק על ראשי ונותרתי לבד.13 פבר חיזוקים חיוביים והשפעתם השלילית
חיזוקים (חיוביים, שליליים), הם חלק מהטבע האנושי. כשילד עושה משהו ואני מחייכת אליו- אני נותנת לו חיזוק חיובי. כשמטופל מספר לי משהו ואני מביטה עליו במבט מסוים- אני נותנת לו חיזוק. כשהעובד שלך מגיש לך דוח ואת אומרת לו: "דוח מעולה, תודה" את נותנת לו חיזוק חיובי. כשאת לוקחת את הדוח, מעיפה בו מבט וזורקת אותו לקצה השולחן את נותנת לו חיזוק (שלילי כמובן).
שפת הגוף והבעות הפנים שלנו, כל הזמן נותנים חיזוקים חיצוניים לאנשים שמסביבנו, בין אם אנחנו מודעים לזה או לא, בין אם אנחנו עושים בכוונה או לא.
כבר כמה דורות אנחנו גדלים, כהורים על המיתוס כי חיזוקים חיוביים הם דבר חיובי.
הפעם אני רוצה לשבור את המיתוס הזה, אך לפני כן הבהרה: יש חיזוקים חיוביים שהם אכן חיוביים, מעצימים ומצמיחים את הילד.
הרבה מהחיזוקים, שאנו כהורים, משתמשים בהם כדי "להצמיח" את הילד, לעודד ולעזור הם חיזוקים שהשפעתם שלילית.
06 ספט פוביות וחרדות אצל ילדים
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=tUA-zv9PpSw[/youtube]...
14 אוג רואים את האור- כתבה מתוך הורים וילדים יולי 2011
רואים את האור- כתבה מתוך הורים וילדים 2011 ילדי אינדיגו- מאמר כתבה טובה וממוקדת של מלי בן סימון, ואם תקראו עד הסוף- אני שם אחרונה חביבה. שווה קריאה!! ...