אנחנו מדברים עם הילדים שלנו מתוך מרחב ההסתכלות שלנו על החיים אנחנו – עם העבר שלנו, עם נסיון החיים שלנו ועם הלימודים שלנו רוצים שגם הם יקבלו את ההסתכלות שלנו "כשתגדל תבין". והאמת היא, שלהסתכל...

תארו לעצמכם אתכם קוראים לילד שלכם "בוא דני", "שב דני", "כל הכבוד דני" ואחרי שהוא הלך איתכם לגן השעשועים או לחוג הוא גם ייקבל חטיף מיוחד על התנהגות נאותה. מזעזע נכון?! ילדים הם לא כלבים. אבל בכל פעם שאנחנו מכניסים לוח התנהגות (טבלה לעיצוב התנהגות), אנחנו מתייחסים לילד בדיוק כמו לכלבים. לוח התנהגות = לוח אילוף. האם זה באמת מה שאתם רוצים עבור הילדים שלכם?

"אין דבר בעל השפעה פסיכולוגית חזקה על הסביבה ובמיוחד על ילדים יותר מאשר חיי הוריהם שלא נחיו" (קארל יונג). זה אחד המשפטים החזקים, האמיתיים והעוצמתיים ביותר שנפגשתי בהם בשנים האחרונות והוא נכון! אנחנו דור מעבר. מעבר בין אמונות, בין תפיסות, בין עידן הדגים לעידן הדלי. בין ערכים של הקרבה לערכים של הגשמה. בגלל זה כל כך קשה לנו בהורות שלנו. בגלל זה אנחנו מלאי קונפליקטים וחששות ופחדים ותסכולים.

ט"ו בשבט הוא חג לאילנות, ליערות, לעצים, לפירות ולכל מה שצומח. ט"ו בשבט מסמל את שנת העצים, שנת הצמיחה. ניתן לעשות הקבלות רבות בין עצים והורים, צמיחה והורות. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ' יט') ו: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" הם שני ביטויים נפוצים שעושים הקבלה בין העץ לבין בני אדם. אז מה ניתן ללמוד מעצים על הורות?

הורים חייבים שתהיה בהם חמלה. בעיקר כלפי עצמם. אנחנו עושים ונעשה כל כך הרבה טעויות עם הילדים שלנו. אלו החיים. אין שום דרך לדעת איזו בחירה שלנו היא טעות (גם בטווח הקצר ובעיקר בטווח הארוך) ואיזו בחירה שלנו טובה לילדים. חז"ל או לפחות הסבתות שלנו, צדקו כשאמרו ש"אין לבכות על חלב שנשפך".

השבוע קיבלתי מייל מקולגה. אני אוהבת להיות מעודכנת, ולפעמים אפילו לומדת מהקולגות שלי דבר או שניים (: . הפעם, כל כך כעסתי על מה שנכתב במייל, שחשוב לי להגיב למה שנכתב (ולא, אין לי שום כוונה לכתוב מיהי אותה קולגה). אותה מדריכה, כתבה על "סנקציה, שהיא התוצאה הטבעית של המעשה" ואני רוצה לספר לכם, שאין!! פשוט אין, דבר כזה!!

אם יש משהו שילד כל הזמן מחפש מהוריו זאת הכרה. הכרה בטוב שהוא, הכרה ביכולות שלו, הכרה ביצירות וביצירתיות שלו הכרה במי שהוא. ואח"כ – קבלה. קבלה של מי שהוא לטוב ולרע ואם אפשר גם אהבה- גם כשהוא טוב וגם כשהוא רע. אנו נוטים לחשוב, שבגיל ההתבגרות, ככל שהילדים מפתחים יותר עצמאות, כך הם פחות צריכים את ההכרה שלנו. אבל זה לא כך.

בכל חנוכה 8 נרות ושמש. תפקידו של השמש להדליק את הנרות. רק לאחר שהוא מדליק את הנרות הוא מתיישב לו בבטחה בקן ומשקיף על הנרות שהדליק. אז מי זה השמש? אתם כמובן- אתם היחידים שיכולים להאיר חלקים שונים בתודעה שלכם, בהוויה שלכם ולרפא אותם. כל השאר (מטפלים, מדריכים, מאמנים, פסיכולוגים ואפילו אני), אנחנו רק המצב שעוזר לכם להידלק. היכולת להאיר ולרפא טמונה בתוככם, בדיוק כמו נר. 8 נרות, 8 דרכים לתודעה, 8 דרכים להסתכל על ההורות ועל חיינו ולבחון אותם.

הילדה שלי רוצה לעשות ניסויים באוכל. כשהיא שואלת אותי אם היא יכולה לעשות ניסוי, התגובה הראשונית שלי (שאני משתדלת לשמור בלב) היא "לא". המחשבה על הלכלוך והבלאגן שאח"כ אני אצטרך לנקות לא "עושים לי את זה". ואז אני נזכרת בילדות שלי,