יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | מאמרים
15348
rtl,paged,page-template,page-template-blog-small-image,page-template-blog-small-image-php,page,page-id-15348,paged-5,page-paged-5,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

השבוע למדתי משהו מעניין על המשפחה שלי: אמא שלי מפחדת מכלבים. פעם כשהיא היתה קטנה, כלב התנפל עליה ומאז היא מפחדת. ולמה זה מעניין (אותי ואותך) ? כידוע, אני כבר אמא לשלושה בעצמי. ככל הזכור לי, מעולם לא ידעתי שאמא שלי פחדה מכלבים. כשהייתי ילדה, אני בעצמי פחדתי מכלבים. כלב תקף אותי, אני נבהלתי ובמשך הרבה שנים פחדתי. כשזהר, הבת שלי, היתה בערך בגיל שנה וחצי, כלב קפץ עליה, הבהיל אותה ובמשך מספר שנים היא גם פחדה מכלבים (זה עבר כשאבא שלי קנה כלבה).

היא יושבת מולי ואומרת לי: "ההפלה הזאת היתה לפני 20 שנה". היא לא קשורה להיום ולמה שקורה לי. ואני אומרת: "בואי נבדוק את זה". היא עולה על הבד שמייצג אותה ועולה על הבד שמייצג את ההפלה ומרגישה. כאב אצלה וכאב אצל ההפלה. הן מנהלות דו שיח ומשהו משתחרר. קונסטלציה משפחתית רואה חשיבות גדולה במתים שבחיינו, אלו שמתו טרום זמנם מכל סיבה שהיא ובהפלות, אף על פי, שמעולם לא הוגשמו לכדי חיים מחוץ לרחם.

אנחנו מדברים עם הילדים שלנו מתוך מרחב ההסתכלות שלנו על החיים אנחנו – עם העבר שלנו, עם נסיון החיים שלנו ועם הלימודים שלנו רוצים שגם הם יקבלו את ההסתכלות שלנו "כשתגדל תבין". והאמת היא, שלהסתכל...

תארו לעצמכם אתכם קוראים לילד שלכם "בוא דני", "שב דני", "כל הכבוד דני" ואחרי שהוא הלך איתכם לגן השעשועים או לחוג הוא גם ייקבל חטיף מיוחד על התנהגות נאותה. מזעזע נכון?! ילדים הם לא כלבים. אבל בכל פעם שאנחנו מכניסים לוח התנהגות (טבלה לעיצוב התנהגות), אנחנו מתייחסים לילד בדיוק כמו לכלבים. לוח התנהגות = לוח אילוף. האם זה באמת מה שאתם רוצים עבור הילדים שלכם?

"אין דבר בעל השפעה פסיכולוגית חזקה על הסביבה ובמיוחד על ילדים יותר מאשר חיי הוריהם שלא נחיו" (קארל יונג). זה אחד המשפטים החזקים, האמיתיים והעוצמתיים ביותר שנפגשתי בהם בשנים האחרונות והוא נכון! אנחנו דור מעבר. מעבר בין אמונות, בין תפיסות, בין עידן הדגים לעידן הדלי. בין ערכים של הקרבה לערכים של הגשמה. בגלל זה כל כך קשה לנו בהורות שלנו. בגלל זה אנחנו מלאי קונפליקטים וחששות ופחדים ותסכולים.

ט"ו בשבט הוא חג לאילנות, ליערות, לעצים, לפירות ולכל מה שצומח. ט"ו בשבט מסמל את שנת העצים, שנת הצמיחה. ניתן לעשות הקבלות רבות בין עצים והורים, צמיחה והורות. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ' יט') ו: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" הם שני ביטויים נפוצים שעושים הקבלה בין העץ לבין בני אדם. אז מה ניתן ללמוד מעצים על הורות?

הורים חייבים שתהיה בהם חמלה. בעיקר כלפי עצמם. אנחנו עושים ונעשה כל כך הרבה טעויות עם הילדים שלנו. אלו החיים. אין שום דרך לדעת איזו בחירה שלנו היא טעות (גם בטווח הקצר ובעיקר בטווח הארוך) ואיזו בחירה שלנו טובה לילדים. חז"ל או לפחות הסבתות שלנו, צדקו כשאמרו ש"אין לבכות על חלב שנשפך".

השבוע קיבלתי מייל מקולגה. אני אוהבת להיות מעודכנת, ולפעמים אפילו לומדת מהקולגות שלי דבר או שניים (: . הפעם, כל כך כעסתי על מה שנכתב במייל, שחשוב לי להגיב למה שנכתב (ולא, אין לי שום כוונה לכתוב מיהי אותה קולגה). אותה מדריכה, כתבה על "סנקציה, שהיא התוצאה הטבעית של המעשה" ואני רוצה לספר לכם, שאין!! פשוט אין, דבר כזה!!

אם יש משהו שילד כל הזמן מחפש מהוריו זאת הכרה. הכרה בטוב שהוא, הכרה ביכולות שלו, הכרה ביצירות וביצירתיות שלו הכרה במי שהוא. ואח"כ – קבלה. קבלה של מי שהוא לטוב ולרע ואם אפשר גם אהבה- גם כשהוא טוב וגם כשהוא רע. אנו נוטים לחשוב, שבגיל ההתבגרות, ככל שהילדים מפתחים יותר עצמאות, כך הם פחות צריכים את ההכרה שלנו. אבל זה לא כך.