יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | מאמרים
15348
rtl,paged,page-template,page-template-blog-small-image,page-template-blog-small-image-php,page,page-id-15348,paged-3,page-paged-3,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

בדר"כ אנחנו חושבים שלתת מחמאות זו משימה פשוטה. הילד צייר ציור, הילדה הביאה ציון טוב, הילד עשה מעשה טוב, הילדה שיחה יפה וכו'. הפעם אני רוצה להרחיב את התודעה שלכם ולספר לכם שלתת מחמאות זו אומנות.

בתכנית הרדיו שלי, "קשרים משפחתיים" נשאלתי את השאלה הבאה: כשאח אחד כועס על אח שלו. האם צריך להתערב ביניהם או לתת להם להתמודד לבד? כמה זמן אפשר לתת להם לכעוס אחד על השני? כשבאים לענות על השאלה הזאת, יש דברים שצריך לברור קודם. למשל, מה המטרה שלנו? למה מאוד חשוב שהם לא יכעסו אחד על השני וגם איך חשוב להורה לפשר ביניהם.

באחת מתכניות הרדיו שאני מנחה (התכנית נקראת "קשרים משפחתיים", כל יום ראשון בין השעות 12:00-14:00 ברדיו סול), נשאלתי שאלה אבל מכיוון שלא היה לי זמן, לא עניתי עליה. כאן זה מקום מצויין, לתת את התשובה: זאת הייתה השאלה: לבת שלי יש הפרעות קשב וריכוז. קשה לי עם זה. איך בדיוק אני מתפתחת מזה? אז איך באמת מתפתחים מהקושי?

הא'ופנופונו אחד הכלים שאני באופן אישי משתמשת בו הרבה לקוח מגישה שנקראת "הא'ופנופונו". הנה דרך להסביר: החיים הם מסך והמסך הזה בסה"כ מראה לנו את הסרטים שנמצאים בתוכנו. את המסך, כמו את מסך המחשב, אי אפשר לשנות. כדי לשנות את מה שרואים במסך אנחנו צריכים לשנות את עצמנו.

בשבוע שעבר, הזמנתי אתכם להשתחרר מרגשי האשם שיש לכם בהורות. המאמר הזה מהווה המשך לשבוע שעבר, והוא מציג תהליך בן 5 שלבים לשחרור מרגשי האשם. רגשות אשם הם התנייה תרבותית התרבות שלנו גדלה על רגשי אשם. הייצוג הפולני, שקיים בכל בית, לא משנה מה העדה שלו, הוא הייצוג של רגשי האשם ואפשר לחלוטין לומר שנולדנו לתוך חוויית רגשי האשם של ההורים שלנו ולכן גם שלנו. ולכן זה תהליך.

אומרים שכשנולדת אם- נולדים איתה גם רגשי האשמה. זה תקף גם לאבות כמובן.   המהות של רגשי אשם: לפי ויקיפדייה : אשמה היא מצב רגשי, שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם. בהורות זה קל: אנחנו כועסים על הילדים, אפילו צועקים עליהם ומרגישים רע עם זה. למה?

תקשורת והקשבה הן מילות מפתח בקשר בין הורים וילדים דלת נטרקת ולפני כן צעקה לחלל: "את לא מקשיבה לי". אתה אומר לילד לא והוא בכל זאת עושה מה שהוא רוצה. נמאס לך- הוא לא מקשיב!! אם יש משהו שמעסיק את כולנו זה, מה זאת הקשבה? ואיך? איך אנחנו מקשיבים להם ואיך הם מקשיבים לנו?

תכירו: עידו וירין עידו אבא לירין בן ה- 5. הוא מאוד אוהב את ירין, אבל הוא לא יודע איך להתמודד עם התקפי הזעם שלו ולכן הרבה פעמים, כשירין נמצא בהתקף, עידו, במקום להכיל אותו ולתת לו את התמיכה שהוא צריך כועס עליו. כועס עליו ואומר לו או צועק עליו מילים כמו: "תירגע, הלוואי שתמות, איזה ילד נורא אתה" ועוד. 

אנחנו יושבות ומדברות על הורות. על התחושות שלה בהורות ואני שומעת את המשפט "אני לא טובה" חוזר על עצמו בגירסאות שונות. "אני לא אמא טובה" "לפעמים אני גם לא מטפלת טובה" "אני לא אשה טובה" "אני לא בת זוג טובה" "אני לא רזה כמו שצריך" ועוד ועוד...