יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | מאמרים
15348
rtl,paged,page-template,page-template-blog-small-image,page-template-blog-small-image-php,page,page-id-15348,paged-3,page-paged-3,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

בשבוע שעבר, הזמנתי אתכם להשתחרר מרגשי האשם שיש לכם בהורות. המאמר הזה מהווה המשך לשבוע שעבר, והוא מציג תהליך בן 5 שלבים לשחרור מרגשי האשם. רגשות אשם הם התנייה תרבותית התרבות שלנו גדלה על רגשי אשם. הייצוג הפולני, שקיים בכל בית, לא משנה מה העדה שלו, הוא הייצוג של רגשי האשם ואפשר לחלוטין לומר שנולדנו לתוך חוויית רגשי האשם של ההורים שלנו ולכן גם שלנו. ולכן זה תהליך.

אומרים שכשנולדת אם- נולדים איתה גם רגשי האשמה. זה תקף גם לאבות כמובן.   המהות של רגשי אשם: לפי ויקיפדייה : אשמה היא מצב רגשי, שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם. בהורות זה קל: אנחנו כועסים על הילדים, אפילו צועקים עליהם ומרגישים רע עם זה. למה?

תקשורת והקשבה הן מילות מפתח בקשר בין הורים וילדים דלת נטרקת ולפני כן צעקה לחלל: "את לא מקשיבה לי". אתה אומר לילד לא והוא בכל זאת עושה מה שהוא רוצה. נמאס לך- הוא לא מקשיב!! אם יש משהו שמעסיק את כולנו זה, מה זאת הקשבה? ואיך? איך אנחנו מקשיבים להם ואיך הם מקשיבים לנו?

תכירו: עידו וירין עידו אבא לירין בן ה- 5. הוא מאוד אוהב את ירין, אבל הוא לא יודע איך להתמודד עם התקפי הזעם שלו ולכן הרבה פעמים, כשירין נמצא בהתקף, עידו, במקום להכיל אותו ולתת לו את התמיכה שהוא צריך כועס עליו. כועס עליו ואומר לו או צועק עליו מילים כמו: "תירגע, הלוואי שתמות, איזה ילד נורא אתה" ועוד. 

אנחנו יושבות ומדברות על הורות. על התחושות שלה בהורות ואני שומעת את המשפט "אני לא טובה" חוזר על עצמו בגירסאות שונות. "אני לא אמא טובה" "לפעמים אני גם לא מטפלת טובה" "אני לא אשה טובה" "אני לא בת זוג טובה" "אני לא רזה כמו שצריך" ועוד ועוד...

הרבה אנשים, ששומעים שאני מנחת הורים, אומרים לי "אה, הילדים שלי כבר גדולים", כאילו שהם לא צריכים הדרכה להורות שלהם. אני לעומת זאת, טוענת שאנחנו הורים מהרגע שהילדים שלנו נולדו ועד בכלל.. תמיד יהיו לנו התמודדויות ואתגרים חדשים עם הילדים ועם ההורות שלנו.

בלאגן- אחד ממאפייני גיל ההתבגרות ליהיא היא מתבגרת טיפוסית. אפשר לראות את זה בעיקר כשבאים אליה לחדר. כמעט כל הורה למתבגר מכיר את זה: אי אפשר להיכנס אליה לחדר. וכמו שרונית אומרת: "לא רואים את הרצפה". לרונית מאוד קשה עם הבלאגן של ליהיא. נמאס לה לבקש מליהיא לסדר את החדר, נמאס לה מהבלאגן בחדר ונמאס לה שהיא מרגישה שליהיא לא מקשיבה לה.  

משמעות ההורות הורות בעיני זאת דרך חיים. דרך של התפתחות אישית. אני מאמינה, שכשיש לנו ההורים קושי עם הילד, זה מעיד עלינו. לא על הילד. הקושי הוא שלנו. וזאת אחריותנו כהורים לטפל בעצמנו בשביל הילד ובשביל המשפחה. וליצור שינוי בחיינו. 

מהי סליחה? סליחה, לפי הויקיפדיה, הוא תהליך שכלי, רגשי או רוחני, שבו חדל אדם מלחוש עלבון או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה. לחליפין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי. בקשת סליחה היא יכולת נאצלת   בעיני, בקשת סליחה היא אקט של חרטה על משהו שעשינו. בניגוד למחשבה הרווחת שהורים יודעים הכל והורים לא טועים, אנחנו טועים. טעינו בעבר ואנחנו נטעה גם בעתיד.