אני מתבוננת בקטן שלי. בן 8 חודשים ועדיין לא זוחל. יש לו חולשת שרירים. הוא מגלה את העולם ומושיט אליו את ידיו, אבל בשלב זה בחייו זה לא מספיק. העולם קצת רחוק ועפר מנסה. אני רואה את הרצון להתקדם זועק מכף ידו המושטת, מגופו המתמתח ובעיקר מבכי התסכול שלו על כך שהוא לא מגיע לחפצים שונים. לעפר, כרגע, חסרים הכלים כדי להתקדם ולזחול (לא משהו שפיזיותרפיה/ליווי התפתחותי/בייבי יוגה וכדו') לא יכולים לפתור. ההסתכלות הזאת בעפר הביאה אותי לחשוב על עוד ילדים. כל ילדי הקשב והריכוז למיניהם, על ילדי הדיסלקציה הלא מאובחנת, על הילדים המתקשים.

הָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה, אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה", אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" ו "בְּבַקָּשָׁה". שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?" וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה- לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!" אמא הסמיקה מאוד ואמרה "גד תתבייש! זה היום ונורא!" ואבא אמר: " האמת זה לא צחוק! תלמיד כתה אלף נוהג כתינוק!" (הילד הרע- לאה גולדברג)

עד היום, תמיד השתמשתי ברעיון של אפקט המראה עבורנו ההורים, ככלי למציאת הדברים בתוכנו שקשה לנו איתם וכדרך לרפא את עצמנו ולעבור תהליך של צמיחה אישית. השבוע, באחד הפורומים שאני כותבת בהם, פגשתי אמא, שסיפרה שלבנה יש תכונות אופי נהדרות, רק שהיא חששה שכולם יהיו באיבו (ילד חברותי, רגיש וכו').

היום, בגן של הבת שלי, אמרה אחת המטפלות לאחד הילדים: "כל הכבוד. כשאתה רוצה אתה מצליח" ואני חשבתי על כל הפעמים שאותו ילד ובכלל אנחנו רוצים ולא מצליחים. יש פה אירוניה מסוימת, שכן אותה מטפלת בסה"כ רצתה לחזק את אותו הילד. היא לא השקיע מחשבה אמיתית במה שהיא אומרת ובהשלכות של אמירה כזו. אני מיד חשבתי על משפט שרובינו גדלנו איתו: "יש לך פוטנציאל אבל...".

להיות "ירוק" (אקולוגי) זאת דרך חיים לא רק סיסמא. היום, ה- 22/4 מתקיימת בכפ"ס סגאת "שעת כדור הארץ". אני קוראת לזה סגאה מכיוון שחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי שום דבר באמת אקולוגי וירוק בכל הנושא.

חרדות ופחדים? לא אצלי! הכל התחיל לפני כ- 3 שנים. בני הגדול (אז בן 3) שהה אצל סבתא שלו והיא הקריאה לו סיפור מקסים על נחש ששמו קריקטור. בסיפור מופיע גנב, שפרץ לדירה וקריקטור עזר לתפוס אותו. מאז, הבן שלי מפחד מגנבים. פחד, שלאחרונה הלך והקצין. לימדתי אותו הגנות, לימדתי אותו להגיד "שמע ישראל" ושום דבר לא השפיע (לפחות לא באופן מהותי ומתמשך).

חודש ניסן הוא החודש העברי הראשון מבין שנים עשר החודשים. כאן גם מתחיל האביב (אב ל- יב' חודשים). זהו זמן של התחלות ושל ניקיונות (פסח- ניקיון חיצוני וניקיון פנימי). זהו גם זמן של יציאה מעבדות לחירות. מהי עבדות? עבדות היא לתת לחיים לנהל אותנו. עבדות היא לתת לאחרים את הכוח שלנו בכך שאנחנו "מאשימים" אותם במה שקורה לנו בחיינו. עבדות היא השעבוד לכל מה שבאנו איתו מעברנו, שאנחנו לא אוהבים ובכל זאת ממשיכים לחיות אותו.

באו נשב בנינוחות ...ניקח כמה נשימות עמוקות ונתחבר למהות שלנו ולגוף הפיזי ,אנחנו מזמנים לכאן עכשיו כל אחד את ההורים והילדים שלו. ראו את הצינורות המחברים ביניכם לבין משפחותיכם.  הצינורות יוצאים מצ'אקרת הלב ומבסיס הסולאר מאזור הטבור ומחברים אתכן בקשרים אנרגטיים. אתם הינכם מי שאתם ואתם מחוברים להוריכם, ברמה הנשמתית אנרגטית שבאה לידי בטויי ב- DNA...ילדכם הם אתם גם כן .....החיבורים האלו נקבעו באופן ההרמוני ביותר לצמיחתכם האישית זמן רב לפני שנוצרתם......

כמטפלת, אני נתקלת פעמים רבות ב"ילדים בעיתיים"- ילדים שמוגדרים "קשים" על ידי הוריהם ולפעמים אף על ידי הסביבה. ילדים, שסובלים ממחלות או מדלקות חוזרות. אז מה הקשר שלנו כהורים עם המחלה של הילד שלנו (מעבר לכך, שאנחנו אלו שלוקחים אותו לרופא, מטפלים בו וכו') כאשר ילד חולה במחלה כרונית, מחלות חוזרות וכדו', ניתן לראות בזה את "אפקט המראה". אפקט המראה, כפי שאני מכנה אותו הוא השיקוף שהילד שלי נותן לי. אין ילד קשה. יש ילד שלי קשה איתו ואם לי קשה עם הילד- הדבר אומר שיש משהו בתוכי שאני צריכה לעבוד עליו.