יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | מאמרים
15348
rtl,paged,page-template,page-template-blog-small-image,page-template-blog-small-image-php,page,page-id-15348,paged-10,page-paged-10,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-title-hidden,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

הראשון בספטמבר כבר מאחרינו. וזה זמן לחשוב איך אפשר לשפר את תזונת הילד בזמן הלימודים.

כולם יודעים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר. בגנים הפרטיים הילדים מקבלים ארוחת בוקר שהוכנה בגן ב 9:00 בערך, ובגנים העירוניים הילד פותח את קופסת האוכל שלו בערך בשעה זו גם כן, אם לא מאוחר יותר.

הורים רבים שוגים כשמניחים שזו ארוחת הבוקר.

מהי ארוחת בוקר?

כל ילד רוצה להצליח בלימודים! זוהי המוטיבציה הבסיסית והראשונית איתה מגיע כל ילד לבית הספר. בהתחלה היא נובעת מתוך סיפוק ה"אגו", אח"כ היא נבנית מתוך ההשוואה החברתית ולבסוף היא נבנית גם מתוך היחס של ההורים ללימודים/למערכת ולציונים. ואנחנו, ההורים, לא תמיד ברור לנו מהו היחס שלנו ללימודים ולציונים וזה מבלבל. הן אותנו והן את הילדים שלנו.

אני מתבוננת בקטן שלי. בן 8 חודשים ועדיין לא זוחל. יש לו חולשת שרירים. הוא מגלה את העולם ומושיט אליו את ידיו, אבל בשלב זה בחייו זה לא מספיק. העולם קצת רחוק ועפר מנסה. אני רואה את הרצון להתקדם זועק מכף ידו המושטת, מגופו המתמתח ובעיקר מבכי התסכול שלו על כך שהוא לא מגיע לחפצים שונים. לעפר, כרגע, חסרים הכלים כדי להתקדם ולזחול (לא משהו שפיזיותרפיה/ליווי התפתחותי/בייבי יוגה וכדו') לא יכולים לפתור. ההסתכלות הזאת בעפר הביאה אותי לחשוב על עוד ילדים. כל ילדי הקשב והריכוז למיניהם, על ילדי הדיסלקציה הלא מאובחנת, על הילדים המתקשים.

הָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה, אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה", אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" ו "בְּבַקָּשָׁה". שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?" וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה- לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!" אמא הסמיקה מאוד ואמרה "גד תתבייש! זה היום ונורא!" ואבא אמר: " האמת זה לא צחוק! תלמיד כתה אלף נוהג כתינוק!" (הילד הרע- לאה גולדברג)

עד היום, תמיד השתמשתי ברעיון של אפקט המראה עבורנו ההורים, ככלי למציאת הדברים בתוכנו שקשה לנו איתם וכדרך לרפא את עצמנו ולעבור תהליך של צמיחה אישית. השבוע, באחד הפורומים שאני כותבת בהם, פגשתי אמא, שסיפרה שלבנה יש תכונות אופי נהדרות, רק שהיא חששה שכולם יהיו באיבו (ילד חברותי, רגיש וכו').

היום, בגן של הבת שלי, אמרה אחת המטפלות לאחד הילדים: "כל הכבוד. כשאתה רוצה אתה מצליח" ואני חשבתי על כל הפעמים שאותו ילד ובכלל אנחנו רוצים ולא מצליחים. יש פה אירוניה מסוימת, שכן אותה מטפלת בסה"כ רצתה לחזק את אותו הילד. היא לא השקיע מחשבה אמיתית במה שהיא אומרת ובהשלכות של אמירה כזו. אני מיד חשבתי על משפט שרובינו גדלנו איתו: "יש לך פוטנציאל אבל...".

להיות "ירוק" (אקולוגי) זאת דרך חיים לא רק סיסמא. היום, ה- 22/4 מתקיימת בכפ"ס סגאת "שעת כדור הארץ". אני קוראת לזה סגאה מכיוון שחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי שום דבר באמת אקולוגי וירוק בכל הנושא.

חרדות ופחדים? לא אצלי! הכל התחיל לפני כ- 3 שנים. בני הגדול (אז בן 3) שהה אצל סבתא שלו והיא הקריאה לו סיפור מקסים על נחש ששמו קריקטור. בסיפור מופיע גנב, שפרץ לדירה וקריקטור עזר לתפוס אותו. מאז, הבן שלי מפחד מגנבים. פחד, שלאחרונה הלך והקצין. לימדתי אותו הגנות, לימדתי אותו להגיד "שמע ישראל" ושום דבר לא השפיע (לפחות לא באופן מהותי ומתמשך).

חודש ניסן הוא החודש העברי הראשון מבין שנים עשר החודשים. כאן גם מתחיל האביב (אב ל- יב' חודשים). זהו זמן של התחלות ושל ניקיונות (פסח- ניקיון חיצוני וניקיון פנימי). זהו גם זמן של יציאה מעבדות לחירות. מהי עבדות? עבדות היא לתת לחיים לנהל אותנו. עבדות היא לתת לאחרים את הכוח שלנו בכך שאנחנו "מאשימים" אותם במה שקורה לנו בחיינו. עבדות היא השעבוד לכל מה שבאנו איתו מעברנו, שאנחנו לא אוהבים ובכל זאת ממשיכים לחיות אותו.