יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | כללי
1
rtl,archive,paged,category,category-1,paged-5,category-paged-5,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

כללי

תארו לעצמכם אתכם קוראים לילד שלכם "בוא דני", "שב דני", "כל הכבוד דני" ואחרי שהוא הלך איתכם לגן השעשועים או לחוג הוא גם ייקבל חטיף מיוחד על התנהגות נאותה. מזעזע נכון?! ילדים הם לא כלבים. אבל בכל פעם שאנחנו מכניסים לוח התנהגות (טבלה לעיצוב התנהגות), אנחנו מתייחסים לילד בדיוק כמו לכלבים. לוח התנהגות = לוח אילוף. האם זה באמת מה שאתם רוצים עבור הילדים שלכם?

ט"ו בשבט הוא חג לאילנות, ליערות, לעצים, לפירות ולכל מה שצומח. ט"ו בשבט מסמל את שנת העצים, שנת הצמיחה. ניתן לעשות הקבלות רבות בין עצים והורים, צמיחה והורות. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ' יט') ו: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" הם שני ביטויים נפוצים שעושים הקבלה בין העץ לבין בני אדם. אז מה ניתן ללמוד מעצים על הורות?

השבוע קיבלתי מייל מקולגה. אני אוהבת להיות מעודכנת, ולפעמים אפילו לומדת מהקולגות שלי דבר או שניים (: . הפעם, כל כך כעסתי על מה שנכתב במייל, שחשוב לי להגיב למה שנכתב (ולא, אין לי שום כוונה לכתוב מיהי אותה קולגה). אותה מדריכה, כתבה על "סנקציה, שהיא התוצאה הטבעית של המעשה" ואני רוצה לספר לכם, שאין!! פשוט אין, דבר כזה!!

אם יש משהו שילד כל הזמן מחפש מהוריו זאת הכרה. הכרה בטוב שהוא, הכרה ביכולות שלו, הכרה ביצירות וביצירתיות שלו הכרה במי שהוא. ואח"כ – קבלה. קבלה של מי שהוא לטוב ולרע ואם אפשר גם אהבה- גם כשהוא טוב וגם כשהוא רע. אנו נוטים לחשוב, שבגיל ההתבגרות, ככל שהילדים מפתחים יותר עצמאות, כך הם פחות צריכים את ההכרה שלנו. אבל זה לא כך.

בכל חנוכה 8 נרות ושמש. תפקידו של השמש להדליק את הנרות. רק לאחר שהוא מדליק את הנרות הוא מתיישב לו בבטחה בקן ומשקיף על הנרות שהדליק. אז מי זה השמש? אתם כמובן- אתם היחידים שיכולים להאיר חלקים שונים בתודעה שלכם, בהוויה שלכם ולרפא אותם. כל השאר (מטפלים, מדריכים, מאמנים, פסיכולוגים ואפילו אני), אנחנו רק המצב שעוזר לכם להידלק. היכולת להאיר ולרפא טמונה בתוככם, בדיוק כמו נר. 8 נרות, 8 דרכים לתודעה, 8 דרכים להסתכל על ההורות ועל חיינו ולבחון אותם.

הילדה שלי רוצה לעשות ניסויים באוכל. כשהיא שואלת אותי אם היא יכולה לעשות ניסוי, התגובה הראשונית שלי (שאני משתדלת לשמור בלב) היא "לא". המחשבה על הלכלוך והבלאגן שאח"כ אני אצטרך לנקות לא "עושים לי את זה". ואז אני נזכרת בילדות שלי,

באחת מקבוצות ההורים שאני חברה בהם, סיפרה אמא על בנה בן השנה וארבע, שכשאומרים לו "לא" הוא חוטף התקף זעם ומכה את ראשו ברצפה. בתגובה כתבה אחת האימהות, שהיא מאמינה שאצל ילדים זה 1/4 כעס ו- 3/4 הצגה. מכיוון שאני מאמינה, שהרבה אימהות (וגם אבות) חושבים כך, חשוב לי לתקן את קו המחשבה הזה, על מנת שנדע להתמודד עם הילדים שלנו בצורה שתתמוך בהם ותקדם אותם.  אז מה חשוב שתדעו:

  כל הורה צריך איש מקצוע שיעזור לו לצאת מהקשיים שיש לו עם הילדים שלו! זוכרים את הפוסט מלפני כשבועיים שסיפרתי על הבת שלי, על הקושי שלי ועל המפגש עם קלינאית התקשורת? אני אשת מקצוע. ויחד עם זאת, אני גם אמא. והמפגש הזה שלי עם הקושי של הבת שלי עורר בי את המצוקות שלי ויצר קושי בתקשורת.

דנה מתיישבת על הכיסא ואומרת: "מה בסה"כ אני מבקשת? שפעם, רק פעם אחת בשבוע היא תתקשר אלי ותשאל אותי לשלומי ותבדוק אם אני צריכה עזרה. פעם בשבוע, לא יותר וגם זה לא קורה". "קשה לי המירוץ הזה. גם משרה מלאה, גם הילדים והטיפול במאור וגם כשיוגב נמצא כל הזמן בעבודה שלו. לא יכולה יותר" היא קורסת לנגד עיני. "ומה בסה"כ אני רוצה? שאמא שלי תתקשר אלי פעם בשבוע? מה כל כך קשה בזה???".

רגע לפני שהחופש נגמר, זה בדיוק הזמן עבורך, לשבת עם עצמך ולחשוב מה את רוצה שיקרה בשנה הקרובה בלימודים של הילד/ה שלך. האם היית רוצה שיישאר כמו שהוא? מה היית רוצה שישתפר? ומה היית רוצה שלגמרי ישתנה? זה גם הזמן, שבו כדאי שהילד שלך יחשוב על זה, ותיכף נתייחס גם לזה. וגם - לא בהכרח, מה שאת רוצה, זה מה שהוא רוצה. אז מה עושים?