על דיוק, התמדה והצלחה

על דיוק, התמדה והצלחה

בגיל 7 קיבלתי לחיי מתנה. למדתי קרוא וכתוב. מאז ועד היום כתיבה וקריאה הן אהבות מאוד גדולות שלי. הירחון הראשון שקראתי היה "דבר לילדים" וכשקצת גדלתי והתחלתי להיות מנויה על "מעריב לנוער" התחיל לרקום לו חלום בתוכי- לכתוב טור, להיות עיתונאית. הערצתי את סמדר שיר, תמיר קמחי (שמו באותם ימים) ואורן צוברי (ככה קראו לו?).

הם כתבו במעריב לנוער וגם אני רציתי. ההבדל בינינו היה שהם העזו. הם ניסו והצליחו (וגם עוד כמה "כתבים צעירים") ואני? אני רק חלמתי על זה וכתבתי (בעיקר שירים או התחלות או סופים של סיפורים) למגרה.

מעולם לא ניסיתי, מעולם לא העזתי רק רציתי וחלמתי.

עם השנים, הלימודים והחיפוש העצמי שלי, הכתיבה שלי הלכה ודעכה. עזרו לזה כמובן גם כמה הערות "מועילות" על הכתיבה שלי, של אנשים שהערכתי.

כתבתי לעצמי, למגירה וגם, קצת, לבעלי (-:.

בשנת 2004 יצאתי לדרך חדשה. עצמאית בתחום הטיפולים ההוליסטיים. באוקטובר יצא ירחון "להיפתח לחיים" הראשון. מאז, במשך כ- 6 (או יותר) שנים, בכל חודש הוצאתי ירחון עם מאמר שכתבתי. כבר לא כתבתי למגרה!

משהו בי הרגיש שלם. שהרי אני כותבת ומשתפת. ומשהו בי ערג למילה הכתובה בדפוס, על גבי נייר. משהו שהוא אחר, לא וירטואלי.

במהלך השנים, נעתי בין כתיבה על מודעות והילינג לבין כתיבה על הורות.

התשוקה שלי הייתה בהורות האמונה שלי הייתה (ועודנה), שריפוי ההורות יביא לריפוי הילדים ולריפוי העולם. בעיניים שלי, מאז ומעולם, אנחנו ההורים היינו אלה שנדרשו לעשות את העבודה. תפקידם של הילדים הוא להזכיר לנו לעשות אותה.

לפני 4-5 שנים (אני כבר לא זוכרת), אזרתי עוז ופניתי לירחון "חיים אחרים" בבקשה לפרסם טור. קיבלתי תשובה שלישית (בדיוק סגרו טורים חדשים ולא היה מקום לטור נוסף) אבל עם הזמנה לכתוב מאמר קצר למדור "יחסים". מיד כתבתי ושלחתי. זה לקח 9 חודשים, בין הרגע ששלחתי את המאמר לרגע שהוא פורסם, אבל לבסוף הוא אכן פורסם. הייתי מאושרת.

מאז יצא לי לכתוב במקומון בפ"ת ולהתראיין בכמה ירחונים מובילים אבל התשוקה לכתוב טור, שהוא שלי, שמביא לעולם את ה"אני מאמין" שלי בתחום ההורות ושייכתב במקום שאני מרגישה בו בבית, לא נעלמה.

מאז פנייתי הראשונה לחיים אחרים קרו המון דברים: הבאתי לעולם את הילד השלישי שלי, חוויתי משבר אישי ומקצועי מאוד גדול והלכתי ללמוד הנחיית קבוצות.

לפני שנה וחצי פניתי שוב לעורכת של "חיים אחרים". גם הפעם נעניתי בשלילה אך התעקשתי- "אם לא טור, תני לי להיות כתבת, פרילאנס" ביקשתי. מיכל הסכימה וכתבה בנושא "אימגו" פורסמה כ- 3 חודשים אח"כ.

הרצון להמשיך ולכתוב התמוגג בתוך התהליך האישי האינטנסיבי שעברתי בהנחיית הקבוצות. מסכות נפלו, תהומות נפתחו, שאלות נשאלו וההתעמקות ב"מי אני" ו"מה אני רוצה להביא לעולם" גדלו והעמיקו.

עצרתי הכל. עצרתי את הקליניקה, הפסקתי לטפל. השקעתי בעצמי. להיות "רק" יעל.

לפני כחצי שנה התחלתי בתהליך הפרקטיקום. ראשית דבר, לחפש לעצמי מקום להעביר בו סדנא על מנת לצבור ניסיון. ואח"כ גם להעביר סדנאות.

בתהליך המופלא הזה של חיפוש אחר מקום לעשות בו פרקטיקום גיליתי שמה שמעניין אותי באמת לעסוק בו זה הורות.

התשוקה חזרה ואפילו ביתר שאת. ברורה יותר, מדויקת יותר מעוגנת יותר בתוכי.

מהמקום הזה, פניתי שוב למיכל, העורכת של חיים אחרים. ידעתי שיש לי מה להעניק לעולם וידעתי שהפעם אני אצליח לשכנע אותה שאני מתאימה לכתוב בירחון (עיקר החשש היה שהורות, נתפס, בדר"כ כמשהו ששייך להורים צעירים ולא לקהל היעד של חיים אחרים).

הדיוק היה מדהים!!

כתבתי למיכל בן דוד, העורכת, בדיוק כשהתפנה מקום לכתיבת טור בירחון (כי טור אחר סיים את דרכו) ואכן הצלחתי לשכנע את מיכל לתת לי במה (אחרי ששלחתי אליה מאמרים לדוגמא).

וזהו, רגע לפני יום הולדתי (בסוף החודש), אני מרגישה מדויקת יותר מאי פעם. יודעת את ערכי בעולם ואת ערכי בעולם ההורות (כל הורות, בכל גיל) והיקום, חיזק את ידי בנותנו לי במה איכותית לכתיבת דברי.

בעיני, שני דברים פעלו "לטובתי" ראשית- ההעזה שלי. העזתי וכתבתי (ונשמתי עמוק לפני שכתבתי ולפני ששלחתי את המייל). אם לא הייתי מעזה- זה לא היה קורה.

שנית- הדיוק הפנימי שלי במה שאני עושה. המטרה שלשמה אני פועלת בעולם. אם תרצו, אפשר לקרוא לזה ייעוד. כשאדם נמצא ביעוד שלו- היקום כולו מפנה את הדרך על מנת לעזור לו להגשים אותו. הדיוק הפנימי מאפשר דיוק חיצוני ומאפשר הצגת מטרות.

אז הנה אני, כתבת טור "בנתיבי ההורות" בירחון חיים אחרים ואני מזמינה אותך להמשיך ולעקוב אחרי הטורים שאני כותבת בדף הפייסבוק, שם הם יפורסמו כל חודש

או להירשם לרשימת התפוצה כאן בצד שמאל

אתר ההורות והמאמרים שאני כותבת עוסקים בהורות בכל הגילאים.

ואם יש בך גם רצון לצאת למסע ולמצוא את הדיוק שלך,

התקשר/י: 050-6655905 ונצא ביחד לדרך!

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.