יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | סיפור אישי בהורות מודעת
424
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-424,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

סיפור אישי בהורות מודעת

סיפור אישי בהורות מודעת

הדרכים של הילדים שלנו להשפיע עלינו ולהביא אותנו לבצע תהליכים של התפתחות ושחרור, שונים ומשונים.
כל ילד עם "הטכניקות" והסיפור שלו וכל הורה עם דרך התגובה שלו ל"טכניקות" ולסיפור.

זה אחד הסיפורים שלי:
בגיל 6 עברתי ניתוח להוצאת שקדים. אני זוכרת את יום האישפוז עד הרגע שבו נרדמתי ואח"כ את ההתאוששות בבית. ההתאוששות הייתה כיפית- אמצע החורף ואני אוכלת גלידות (ומיוחדות, כאלו שאז עלו הרבה כסף).
האשפוז- היה נחמד, עד הרגע שבו קראו לי לחדר הניתוח. באותה תקופה לא אפשרו להורים להיות עם הילד עד שהוא נרדם.
כשבאו לקחת אותי לחדר הניתוח נתקפתי פחד מאוד גדול והתחלתי לבכות. אני חושבת שהרגשתי שממש "קרעו" אותי מהורי. עבור ילדה בת 6, זה היה מפחיד!


מאז, ועד גיל 18 עברתי כ- 6 ניתוחים.4751496
לא אלאה אתכם על הניתוחים האלו, רק כותבת עליהם כדי שתצטייר במוחכם התמונה.
כשעפר נולד (לפני שנה ו- 3 חודשים), גילינו אצלו בעיה, שהיא קוסמטית בעיקרה, אך עשויה, בגיל מתקדם יותר, להשפיע חברתית ונפשית ולכן החלטנו ללכת לניתוח.
הניתוח נקבע ל- 12/12. ב- 2/12 הלכתי עם עפר לטרום ניתוח. בטרום ניתוח נפתח לנו חלון הזדמנויות והקדמנו את הניתוח ל- 5/12 (כלומר, שבוע). זה היה ביום חמישי.

עכשיו, בואו נסתכל על זה לרגע, בעיניים של "הורות מודעת": הילד שלי, משקף לי אותי ומטרתו, בית היתר, לגרום או להביא אותי לבצע תהליכים של התפתחות אישית וריפוי עצמי.
לי יש היסטוריה אישית של יותר מ- 6 ניתוחים והנה אני עומדת מול ניתוח של הבן שלי.
ביום שישי קמתי חולה!
במשך רוב סוף השבוע קדחתי מחום (ולא, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי חולה עם חום) וכאב לי הגרון.
כשהחום ירד, הייתי מסוגלת לעשות על עצמי עבודה.
בטרום ניתוח, במפגש עם הרופא המכין, מה שהיה לי הכי קשה לשמוע (ואח"כ גם לספר) זה על רגע ההרדמה.
כששכבתי במיטה ושאלתי את עצמי למה, למה מכל מה שהרופא סיפר, זה העלה בי דמעות, נזכרתי באחד הניתוחים שלי (דווקא לא הראשון). איך, למרות ששמו לי זריקת טשטוש והייתי אמורה לישון התעקשתי להישאר בשליטה ורק כשנכנסתי לחדר הניתוח הרפתי ונתתי לזריקה לעבוד.
אז התחברתי לילדה הקטנה שבי, ששמרה על שליטה כשלמעשה היא הייתה מפוחדת מאוד. אפשרתי לה לפחד, להיות אמיתית, לבטא את עצמה והבטחתי לה (לעצמי) להיות לידה.
עשיתי עוד כמה תהליכים עם עצמי באותו הערב כדי לנקות פחדים וחששות (שהם כולם שלי וקשורים בי וצפו ועלו בעקבות התהליך).
ביום ראשון בבוקר כבר הייתי בריאה לחלוטין.

הילדים שלנו נותנים לנו מתנות. לא תמיד הן ארוזות בעטיפה יפה, אבל הן תמיד מלאות באהבה. כל מה שאנחנו צריכים זה לבחור להיות ב"הורות מודעת", לראות את הדברים, לעבוד עליהם, לשחרר ולאפשר לנו (כהורים, כבני אדם) וגם להם לעבור תהליך של ריפוי.

2 Comments
  • זיו לפיד
    Posted at 15:39h, 17 ינואר

    אפשר ללמוד הרבה מהילדים היום
    כי זה דור אחר מאשר אנחנו היינו

  • בובספוג פרקים מלאים
    Posted at 16:27h, 24 ינואר

    הכי מפחיד זה כשהילד שלך חולה. אבל חשוב להישאר רגועים וגם להתעקש להישאר עם הילד. אני זוכרת כשאני עברתי ניתוח בגיל עשרים+, ואמא שלי נשארה לישון בחדר איתי בלילה וכשהתעוררתי מכאבים, היא היתה שם.

Post A Comment