It's my party and I'll cry if I want to

It's my party and I'll cry if I want to

שבוע שעבר חגגתי יום הולדת. בתוך ההכנות לחגיגות נזכרתי שכילדה תמיד כאבתי בימי ההולדת שלי.

הם אף פעם לא היו כמו שהייתי רוצה.

בעצם, זה לא מדוייק. אהבתי את החגיגות בכיתה. ההורים שלי היו באים לבית הספר והיו חוגגים לי יום הולדת. זה היה מיוחד.

אבל בבית… בבית זה לא היה מיוחד.

יום הולדת בקיבוץאני זוכרת שכשקיבלתי מתנה אז גם אחותי קיבלה ואני זוכרת שבמשך שנים (שלוש לפחות), המתנה מההורים שלי הייתה "מעריב לנוער". שזה אחלה של עיתון, והיום כהורה, אני גם יודעת שהוא עולה הרבה אבל… כשאתה מקבל משהו על בסיס קבוע הוא מאבד מערכו כמתנה.

הוא מאבד מהייחודיות שלו ויום הולדת היא היום (או הימים), שבהם אתה מיוחד.

שבהם אתה רוצה לנצוץ מעל כל השאר.

זה כל כך הפריע לי, שעד היום, יותר מ -28 שנים אחרי, אני זוכרת את המתנה שקיבלתי בגיל 11 כי היא הייתה מיוחדת. כי רק אני קיבלתי מתנה וכי היא לא הייתה מנוי לעיתון.

באותו היום הרגשתי אהובה.

ביום ההולדת שלך,

לא מעניינים אותך האחים שלך. לא מעניין אותך המצב הכלכלי של ההורים שלך.

מעניינת אותך תשומת הלב. הייחודיות.

שהמתנה תהייה רק שלך (ולא היא לא חייבת להיות יקרה, רק מיוחדת),

שהחגיגה תהיה רק שלך ושאתה – ביום בו בחרת לבוא לעולם – תרגיש מיוחד.

כשאתם באים לחגוג לילדים שלכם- דאגו שהיום הזה יהיה שלהם.

לא שלכם

לא של האחים שלהם

לא של המשפחה

שלהם.

 

יום הולדת שמח (:

יעל

 

נ.ב.

אמא שלי בטח תגיד שאני זוכרת לא נכון. והיא בטח צודקת.

העניין הוא לא אם אני זוכרת נכון או לא נכון.

העניין הוא שזה מה שאני זוכרת.

זאת חוויית יום ההולדת שלי

וגם בגילי היא עדיין כואבת.

וכן, לנו כהורים יש יכולת עצומה להשפיע על החוויה.

נ.נ.ב

אחד השירים האהובים עלי שקשור ליום הולדת, ומשקף את רוח יום ההולדת של הרבה ילדים:

מאת יהודה אטלס:

"דווקא יום ההולדת שלי, 

שלו כל כך חכיתי, 

היום יום עצוב בשבילי – 

ואפילו בכיתי. 

ככה זה תמיד: 

מרב שאני מקוה, 

בסוף זה יוצא לא-שווה"

No Comments

Post A Comment