של מי הכעס הזה בכלל?

של מי הכעס הזה בכלל?

זה קרה לפני בערך 4 שנים:

אני יושבת מול הכיתה – היום "תורי" להיות מטופלת.

הנושא שאני בוחרת להביא לכיתה ולטיפול – הקשר שלי עם בני הבכור.

אני אומרת לישי גסטנר, המורה, שיש לי אמונה שאומרת שבין אמא לילד הבכור שלה צריך להיות קושי. אני רואה את זה בקשר שלי עם הבן שלי ויותר מזה, בעיניים של העברה בין דורית, אני רואה את זה בקשר שלי עם אמא שלי ובקשר של אמא שלי עם סבתא שלי.

אנחנו מתחילים לשים בדים: בד לי, בד לבן הבכור שלי ובד לאמא שלי.

 

בשלב הבא, אני בוחרת את חברי כיתתי לעמוד על הבדים ולהפוך לייצוגים עצמם: כל אחד עולה על בד ומספר מה הוא חושב, מרגיש, חש פיזית ואילו דימויים עולים בו.

מתחיל תהליך שלם, שבו, אני הצופה והנציגים מייצגים את הסיפור המשפחתי שלי וחושפים אותו – נדבך אחר נדבך.

מסתבר שזה בכלל לא קשור לאמא שלי. זה קשור לאבא שלי ולקשר שלו עם ההורים שלו.

 

אנחנו עושים עבודה – הנציגים של סבא וסבתא שלי מדברים עם הנציג של אבא שלי ולוקחים אחריות על הפגיעות שהם פגעו בו.

ותוך כדי שאני צופה אני חשה גל ענקי עובר בתוכי ומשחרר מתוכי כעסים ואנרגיות, שקיבלתי בירושה אך מעולם לא היו שלי.

בסיומו של המפגש, אני יוצאת ובדרך הביתה מהלימודים מרגישה כאילו מישהו ניקה חזק את נשמתי.

 

ואחרי הטיפול: כמה ימים של שקט, שבהם אני ממעטת מתוך בחירה ומודעות להרים את קולי על הילדים.

וחודש אחרי אני מוצאת את עצמי עם בן זוגי והבכור במפגש קבלה לבית ספר מסוים, שומעת את בני מדבר על השאיפות שלו ושהן זהות לחלוטין לשאיפות שלי

ואני יודעת, שמשהו קרה – משהו השתנה.

ועובר חודש נוסף, ואני שומעת שאחי הצעיר מגיע בקיץ לבקר ואחרי שנים שיש בי כעס עליו, אני מוצאת ש"לפתע" אני לא כועסת עליו יותר.

משהו בקשר השתחרר.

אני לא לגמרי יודעת מה קרה במפגש הקונסטלציה המשפחתית שעברתי והאמת, גם לא אכפת לי. מה שחשוב לי, זה שכעס שהחזקתי בו שנים רבות, אולי כל חיי, יצא מחיי. כמו גל ענק ששטף אותי הוא השתחרר וחזר למקורות שלו – לסבא וסבתא שלי (ז"ל) ויותר לא הייתי צריכה להחזיק בו מול האנשים שאני אוהבת וחשובים לי כמו בני וכמו אח שלי. 

 

זה יכול לקרות גם לכם:

קורס מבוא: הכשרה והתפתחות אישית בגישת הקונסטלציה נפתח ב- 20.3.18 במושב ניר צבי (ליד צריפין) בבוקר: https://lp.vp4.me/8nd5

No Comments

Post A Comment