על הנס שלי ושל האמצעית

על הנס שלי ושל האמצעית

החודש קרה לי נס. בעיניים שלי – זה נס אמיתי.

נס שקרה לי ובעיקר לבת שלי.

אבל אני חייבת להודות שהוא לא קרה פתאום משום מקום.

כמו בהר סיני, שבני ישראל היו צריכים להתכונן למעמד, ככה גם אנחנו פעלנו ועשינו.

אז על מה אני מדברת בכלל?

האמצעית שלי ילדה מדהימה (ואני בכלל לא משוחדת (: ). היא בכיתה ו'.

ומיום שעלתה לכיתה א', כשהיא בת 6.5 הבנתי איזו טעות זו הייתה לשלוח אותה לבית ספר רגיל.

לא אלאה אתכם בפרטים, רק אכתוב ואגיד שהתמזל מזלה והקשר שלה עם מנהלת בית הספר היה טוב והתמזל מזלה ובית הספר איפשר לה לבטא את עצמה בדרכים שונות.

ועדיין, בהתסכלות על מחירים – בעיני, המחירים שהיא שילמה היו גבוהים.

בהסתכלות על פוטנציאל – המהות האמיתית שלה כמעט שלא באה לידי ביטוי.

אז כבר מכיתה ג' חיפשנו מסגרת אחרת.

אבל אין…

לפחות בכפר סבא אין שום מסגרות פרטיות או ציבוריות שהן מתאימות ליסודי (ולדמוקרטי רשימת המתנה כאורך הגלות וגם לא היינו בטוחים שזה בשבילה)

והשנים עוברות, והאמת, הקשיים גדלים והמחירים, בעיני, גדלים איתם.

וכן, יש לי ילדה חסונה נפשית אבל לעולם לא אבין את הצורך של ילד לפתח את החוסן מתוך מערכת חברתית כפויה, אשר יוצרת מאמץ לא מותאם לילד (ואל תגידו לי שכשהיא תגדל היא תצטרך להתמודד – אנחנו כל הזמן מתמודדים. אם יש משהו שבית ספר לא באמת מכין אותנו – זה לעולם בחוץ).

ורגע לפני שכיתה ה' הסתיימה נכנסתי ממש ללחץ – מבחינתי אני עושה הכל (חוץ מלעבור דירה) כדי שהיא לא תגיע לחטיבות. כדי שהיא תוכל להיות היא ולא משהו שהמערכת רוצה/צריכה שהיא תהייה.

אז התחלתי לחפש אלטרנטיביות (הפעם הדמוקרטי לגמרי היה אלטרנטיבה)

ואז פגשנו את סאדברי.

סרטון אחד שמדבר על מה זה סאדברי. אם זה מעניין אתכם – יש ברשת עוד כאלו.

קבוצה של אנשים עם חלום וחזון שהחליטו להקים בכפר סבא בית ספר בגישת סאדברי ובאורך פלא (בעיני זה הנס הראשון) חברו עם עיריית כפר סבא והקימו בית ספר עירוני.

הלכנו לשמוע.

הרגשתי בבית. אפילו בן הזוג התחבר (שזה אולי הנס השני (: ).

הרגשתי שכאן הבת שלי תקבל את מה שהיא צריכה.

שזאת השפה שלה.

ומיד נרשמתי.

אז איפה הנס אתם שואלים?

כמו שאת הגדול רשמתי לכפר הירוק ועברנו את כל השלבים אבל לא את ההגרלה.

גם כאן לא עברנו את ההגרלה ועברנו לרשימת המתנה.

זה היה יום עצוב עבורי.

יום שבו חשתי חוסר אונים מוחלט.

יום שכמעט קיבלתי החלטה להיות אמא בחינוך ביתי (וזה כל כך, כל כך לא מתאים לי).

והייתי עצובה. מאוד עצובה.

ואחרי שנתתי מקום לעצב בדקתי מה אני יכולה לעשות.

לשמחתי בסאדברי היו קשובים אלי ונתנו לי תקווה.

נשאלתי אם אסכים להעביר את הילדה גם באמצע השנה. "כן, גם אם תתקשרי אלי 10 ימים לפני מסיבת סוף השנה אני מעבירה את הילדה" עניתי.

ואז התחילה שנת הלימודים.

התחלה לא פשוטה ומאתגרת.

העיתונים צועקים על כמה המערכת גרועה (כשמדברים על העוולות שהתקשורת עושה – זו דוגמה מצויינת לכך – למה לדכא את המדוכאים או למה לדכא את האופטימיים? זה לא שהכתבות האלו באמת עוזרות להורים ששמים את הילדים במערכת).

והילדה שלי בחוויה לא פשוטה בעצמה.

אחרי 10 ימים הרמתי טלפון לסאדברי לשאול אם התפנה מקום. "לא". הייתה התשובה, אבל תישארי אופטימית.

הגיע יום כיפור.

בחרתי להקדיש את יום כיפור להתבוננות שלי על מערכת החינוך.

זו הייתה התבוננות קשה ולא פשוטה בכלל.

והבנתי, שרגע לפני שאני יוצאת נגד המערכת של הילדים שלי.

רגע לפני שאני רוצה להביא לשינוי במערכת של הילדים שלי ובמערכות החינוך בכלל.

אני חייבת לשנות גישה.

אני חייבת לרפא את הפצע שקיים בתוכי.

ואני מודה, לא היה לי כוח להתחיל טיפול.

אז החלטתי לצאת לתהליך שינוי תודעתי: 28 ימים לשינוי ההסתכלות שלי על מערכת החינוך שאני באתי ממנה.

כן, כן, כדי לראות אחרת את המערכת של הילדים, אני צריכה קודם כל לראות אחרת את המערכת שלי – כי הפצע שלי נובע קודם כל מהחוויה האישית שלי. ואם לא אצליח לראות את זה ולטפל בזה, בכל פעם שאהיה בממשק מול המערכת תהייה שם יעל קטנה בת 7-8 שתפעיל אותי.

אז יצאתי לאתגר.

ובמשך 28 ימים כתבתי על דברים טובים שקרו לי במערכת החינוך.

ובמשך 28 ימים באמת עברתי שינוי תודעתי וההסתכלות שלי על המערכת השתנתה במקצת.

וביום ה- 28 התקשרו מסאדברי להגיד שהתפנה מקום לזהר.

וזה עבורי נס.

נס שעבדתי עבורו אבל לא הייתה לי שליטה מודעת עליו ולא אני, באופן מודע, יצרתי אותו.

 

קרו לכם גם ניסים במערכת החינוך?

ספרו לי עליהם. 

1Comment
  • Smiely shishi
    Posted at 17:54h, 16 נובמבר

    וואו מקסים!!!!!
    כמה כיף להיות נוכח לקסם החיים!
    להבין שלכל מחשבה ופעולה שלנו יש השפעה.
    אין ספק שזה נס. מצד שני עזרת לו לקרות עצם שינוי האנרגיה, ההתייחסות ודרך זה ששיחררת!
    !מהמםםם! יהיה לה המון בהצלחה!

Post A Comment