יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | סיפור על ילד (בן 40) ואבא שלו
627
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-627,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

סיפור על ילד (בן 40) ואבא שלו

סיפור על ילד (בן 40) ואבא שלו

אודי מתיישב על הכיסא מולי. הוא נבוך. ברור לו, שלבוא לטיפול זה טבעי ולגיטימי, אך הוא מעולם לא חשב שיגיע לטיפול בגלל הקשר שלו עם הוריו.

אודי, בחור כבן 40 נשוי ואב בעצמו, עומד לפני שינוי קריירה. הוא רוצה בשינוי הקריירה ואפילו מייחל לו כבר שיגיע. יחד עם זאת, כמעט בכל פעם, כשהוא נפגש עם אביו, הוא מרגיש שאבא שלו לא מקבל את השינוי הזה בברכה.

לאודי זה קשה, על אף הרזומה המקצועי המרשים שלו, למרות גילו וחוכמתו, הוא רוצה בברכתו של אביו, הוא רוצה בהערכתו של אבא שלו ויותר מהכל הוא רוצה שאבא שלו (שאותו הוא מאוד מעריך), יראה אותו.

יראה אותו ויקשיב לו- מדוע הוא בחר בדרך הזאת ויתמוך בו.

למעשה, מה שאודי רוצה מאביו הוא משהו שכל ילד, בכל גיל רוצה- שיראו אותי, שיקשיבו לי ושיקבלו אותי כמו שאני.

בכל מפגש שלנו עם ההורים שלנו, אנחנו ממחזרים את הקשר ילד- הורה. גם כאשר אנחנו בני 40 ו- 50. גם אם אנחנו בתפקידי מנכ"לות בכירים, בכל מפגש עם ההורים שלנו- אנחנו חוזרים להיות הילדים והדפוסים של הילדות שהיו בגיל 6 ו- 10 ו- 15 מול ההורים שלנו, חוזרים על עצמם.

למה זה כל כך קשה? למה זה קשה לנו, כהורים, לראות את הילדים שלנו באמת כפי שהם? למה קשה לנו להקשיב להם באמת (ומה זאת בכלל הקשבה אמיתית) ולמה קשה לנו לתמוך בהם?

הנדריקס בספרו "הורות מודעת" (הוצאת אחיאסף), מדבר על פצעי הילדות. כל הורה (בכל גיל) הוא הורה פצוע, אלא עם עשה על עצמו עבודת מודעות ושינוי דפוסי התנהגות. בתוך כל הורה פצוע נמצא ילד שלא זכה למענה על צורך מסוים בהיותו ילד.

כל עוד לא עבדנו על פצעי הילדות האלו, הם ישובו ויופיעו בסביבה שלנו ובעיקר בילדים שלנו. אני קוראת לזה "אפקט המראה"- הילד שלי משקף לי אותי. כשמדובר בדברים הטובים (חכם כמו אמא שלו), זה בסדר לי ואני שלמה עם הדברים שאני חווה מהילד. כשמדובר בדברים שאני לא אוהבת בעצמי (מבולגאן כמוני)- נוצר אצלי, כהורה קושי.

את הפצע שנפער בתוכו של אודי, אביו לא יוכל לשנות ולרפא. על אודי לעבור את התהליך. על אודי ללמוד ולראות את עצמו.

ומה זה אומר לראות את עצמו? ללמוד מה הוא באמת אוהב ולא אוהב בחייו. היכן נמצאת התשוקה שלו. מה הוא רוצה להשיג בחיים ולמה. מה עושה לו טוב (פיזית, נפשית ואנרגטית) ומה לא עושה לו טוב. מה משרת אותו בחייו ומה לא. היתרונות שלו, החסרונות שלו, הפחדים שלו והמאווים שלו.

כשאודי יראה את כל אלו, כשהוא יעבור תהליך וילמד מי הוא ויאפשר לעצמו להיות הוא או אז יקרה השינוי: התקשורת שלו ושל אביו תשתנה. ברגע שאודי יראה את עצמו- הפצע יירפא, הוא לא יהיה זקוק לזה מבחוץ. הכאב שנובע מכך שאביו לא רואה אותו ייעלם. כשהכאב ייעלם, אודי יענה אחרת לשאלותיו ואמירותיו של אביו אחרת (וזה עשוי להתבטא הן מילולית והן אנרגטית). משהו ישתנה.

כשאודי יראה את עצמו באמת. הפצע שלו של חוסר הנראות יירפא. ההתנהלות שלו בעולם תשתנה והביטחון שלו בעצמו יגדל.

הנראות, היא נושא שמעסיק כיום את מרביתנו. כשנרפא את הפצע הזה בתוכנו (וניתן לרפא אותו בכל גיל), נעניק לדורות הבאים חוויה עוצמתית, שבה האדם עושה את מה שהוא עושה מתוך הכרה בערך עצמו ולא מתוך הרצון והצורך להוכיח את עצמו.

המאמר פורסם בירחון "חיים אחרים". ניתן לקרוא את המאמר בפורמט העיתונאי שלו.

מרגיש/ה שגם אותך לא רואים?

הגיע הזמן לשנות את זה!!

התקשר/י לקבוע פגישה 050-6655905 יעל

וביחד נרפא את הפצע.

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.