מה קורה כשהילד שלך מתגרש  ? הסיפור של רותי ואורי

מה קורה כשהילד שלך מתגרש  ? הסיפור של רותי ואורי

הרבה אנשים, ששומעים שאני מנחת הורים, אומרים לי "אה, הילדים שלי כבר גדולים", כאילו שהם לא צריכים הדרכה להורות שלהם.

אני לעומת זאת, טוענת שאנחנו הורים מהרגע שהילדים שלנו נולדו ועד בכלל.. תמיד יהיו לנו התמודדויות ואתגרים חדשים עם הילדים ועם ההורות שלנו.

ID-100272428וזה מה שקרה לרותי ואורי. שניהם בתחילת שנות ה- 60 שלהם, הורים לשני ילדים, וסבים ל- 4 נכדים.

הם תמיד דמיינו את עצמם הורים למשפחה גדולה ומלוכדת. כל הילדים והנכדים מגיעים אליהם בימי שישי לארוחת ערב והם מאוד מעורבים ועוזרים לילדים ולנכדים.

 

כשדני הודיע שהוא מתגרש

לכן, כשדני, הבן הבכור שלהם סיפר להם שהוא ואשתו מתגרשים הם הרגישו שהאדמה רועדת מתחת לרגליהם.

מהרבה בחינות "עולמם חרב עליהם" באותו הזמן.

עלו בהם חששות וחרדות רבות חלקן קשורות אליהם וחלקן קשורות לדני.

שאלות כמו: "איפה נכשלתי בחינוך שלי"?

"מה עשיתי שדבר כזה קורה לבן שלי"?

"למה הוא עושה לנו את זה"?

וגם שאלות קונקרטיות כמו:

"מה יקרה עכשיו עם הנכדים"?

"איך מתייחסים לכלה שלנו שעכשיו היא הגרושה שלו"

ועלתה גם בושה:

"מה יגידו עלינו במשפחה?"

"מה יגידו החברים?"

 

עד כמה שגירושין הם דבר נפוץ בחברה הישראלית, יש עדיין משפחות שלא מאמינות בגירושין, ויש עדיין אנשים שחושבים שגירושין הם דבר בעייתי.

בשביל רותי ואורי, גירושין לא היו בחלום המשפחה הגדולה והמאושרת (האמת היא, שגירושין הם לא בחלום של אף אחד) והיה צורך לעבור תהליך של אבל ושל הסתגלות מחדש.

 

התנפצות חלום כמוהו כאובדן. הוא תהליך של אבל לכל דבר וזה מה שקרה לרותי ולאורי.

 

לפי הפסיכיאטרית אליזבת קובלר רוס, לתהליך של אבל יש 5 שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה.

אמירות כמו: "אבל היה לכם כל כך טוב ביחד" או "זאת תקופה וזה יעבור" מעידות על הכחשה וחוסר קבלת המציאות.

התהליך עם רותי ואורי כלל גם עבודה על חמשת השלבים כדי להביא אותם לשלב הקבלה (ואם אפשר לוותר על שלב הדיכאון, במקרים כאלו- מה טוב).

במקביל לעבודה על חמשת השלבים ביצענו התבוננות.

בדקנו מה זה אומר להם שהבן שלהם מתגרש.

למה הם רואים בזה כישלון אישי שלהם.

ולימדתי אותם ליצור הפרדה בינם לבין דני.

החיים של הילדים שלנו הם לא החיים שלנו.

ובגילאים מסוימים, אין לנו באמת יכולת להשפיע.

 

התפקיד שלנו כהורים

התפקיד שלנו כהורים זה להקנות לילדים שלנו את היכולת להתמודד בחיים האלו, את הכלים להבחין בין טוב ורע (עבורם) ולהיות שם כשהם צריכים אותנו.

ההחלטה של הילדים שלנו להתגרש אין לה שום קשר אלינו והיא לא מעידה על כישלון חינוכי.

יש שלב שבו מסלול החיים של הילדים שלנו הופך להיות נפרד מאיתנו.

כשרותי ואורי עשו את ההפרדה, הם יכלו לראות שדני היה אומלל כבר הרבה זמן, ושלמעשה מי שהחזיקו את הקשר היו הילדים.

בשלב זה הם בחרו להשאיר את רגשי האשם וההאשמות הפנימיות בצד ולהיות שם עבור דני והנכדים שלהם ולתמוך בהם.

אחרי שרותי ואורי הצליחו לעשות את ההפרדה בין דני לבינכם ועברו את שלבי האבל של האובדן של החלום שהתנפץ יכולנו לעבוד על שני דברים חשובים:

ראשית, עבדנו על ה"מה יגידו עלינו" כמו במקרה של עוז וגלית, שעסקנו בו בשעה הראשונה, גם כאן, בדקנו מה מסתתר מאחורי ה"מה יחשבו עלינו על כך שהבן שלנו מתגרש". אילו אמונות, מחשבות, תחושות ורגשות יש בתוכם כשהם מדמיינים את החברים ואת המשפחה מגלים שדני מתגרש.

כשבחנו את האמונות והתחושות שנלוות אליהם, הצלחנו לגעת בכאב ולפתוח אותו. לגעת בכאב וליצור משהו חדש במקום הכאב.

לא הדחקה, לא הסחת דעת, פשוט משהו חדש.

כשנותנים מקום לכאב הוא משתחרר הרבה יותר בקלות

וכשהכאב משתחרר – דברים חדשים נכנסים לגוף, לתודעה ולחיים.

 

וכשהכאב השתחרר רותי ואורי יכלו להיות שם עבור דני. לתת לו עצות שבאמת יעזרו, להקשיב לו, לתמוך בו, לתת לו כתף.  לתמוך בנכדים.

הקשר בין רותי ואורי עם דני התחזק. מערכת היחסים שלהם עלתה שלב והם יכלו לתמוך בדני ברגעי המשבר וגם לראות אותו צומח מהם.

 

הילדים שלכם גם התגרשו?

אשמח לדעת איך התמודדתם עם הגירושין שלהם.

 

לקריאת סיפורי הורות נוספים:

הסיפור של רונית וליהיא (סיפור על גיל ההתבגרות)

הסיפור של גלית ועוז (סיפור על הגיל הרך)

No Comments

Post A Comment