יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | לתת לעצמי
445
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-445,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

לתת לעצמי

לתת לעצמי

אחד הסיפורים האהובים עלי, שמצאתי ברחבי הרשת:

"בני הקטן נכנס אל המטבח הערב, שעה שהכנתי את הארוחה. הוא הגיש לי פיסת נייר עליה כתב. לכן, לאחר שניגבתי את ידי על הסינור, קראתי אותה, הנה מה שנכתב:

בעבור כיסוח הדשא, 5 דולרים
בעבור סידור המיטה שלי השבוע, 1 דולר
בעבור הליכה לחנות, 50 סנט
בעבור ביביסיטר לאחי התינוק, 25 סנט
בעבור ציון טוב בבית הספר, 5 דולרים
בעבור ניקוי החצר, 2 דולרים

הבטתי בו עומד שם בציפייה, ואלפי זיכרונות שטפו את מוחי. לקחתי את הנייר, הפכתי אותו ורשמתי:

בעבור תשעת החודשים שבהם נשאתי אותך בתוכי… ללא חיוב.
בעבור הלילות שישבתי לצדך, טיפלתי בך, התפללתי עבורך… ללא חיוב.
בעבור הזמנים והדמעות, והעלויות במשך כל השנים… ללא חיוב.
בעבור הלילות מלאי הפחד, ודאגות העתיד… ללא חיוב.
בעבור עצה וידע ועלות האוניברסיטה שלך… ללא חיוב.
בעבור הצעצועים, המזון, הבגדים וניגוב אפך… ללא חיוב.
בני, כשתסכם את כל זה, המחיר המלא של אהבתי הוא… ללא חיוב.

הוא סיים לקרוא, ודמעות עמדו בעיניו. והוא הביט אליי ואמר: אימא, אני אוהב אותך.
אז הרים את העפרון וכתב באותיות גדולות: שולם במלואו!"

יום המשפחה בפתח, ובמסגרת זו, שהזמן מואץ וההתפתחות שלנו מואצת, אני מוצאת את עצמי השנה, אמא ל- 3 ומרוסקת.pic-beaparent
השנה החולפת (וקצת יותר) טמנו בחובן שיעורים רבים עבורי. שיעורים שאילצו אותי להסתכל מחדש על היבטים רבים בחיי ועל מערכות אמונה רבות שיש לי וגם על המונח- "נתינה".
אז הנה אני, אמאל לשלושה ילדים מקסימים (מעולם לא התיימרתי להיות אובייקטיבית (-: ), שעוסקת בניהול עסק עצמאי, בעבודה סדירה ובגידול 3 ילדים ולא ישנה טוב בלילה!
כשלימדתי הילינג, אחד הכללים הראשונים שלימדתי את התלמידים שלי היה- "מטפל טוב הוא מטפל שקודם כל מטפל בעצמו".
מודה ומתוודה, שכאמא- הזנחתי את ה"אני מאמין" הטיפולי שלי ולא יישמתי אותו.

למה אני מתכוונת?
הורות היא עשייה ונתינה יומיומית לזולת.
יש להכין אוכל, לעשות כביסה, לסדר כביסה, לקחת ילדים מ- ואל בית ספר, לעזור בשיעורי בית ועוד.
מרגע שאת בבית עם הילדים ועד שהם נרדמים את בנתינה לילדים.
בקיצור- הייתי שקועה בשנתיים האחרונות בנתינה לילדי, לעסק שלי, לביתי ולא לעצמי!
מכונית ללא דלק- לא יכולה להמשיך לנהוג. באופן אבסורדי, אדם ללא דלק כן יכול. אך לא לעולם חוסן ואת זה צריך לדעת ולשים לב לכך.

אז מה היא "נתינה לעצמי"? בעיקרון- כל דבר שתגדירי לעצמך כנתינה לעצמך הוא כזה.
אישית, על מנת שזה יימלא אותך, אני מאמינה שהדבר צריך להיות יותר מאשר חד פעמי.
בנוסף, אני מאמינה שנתינה לעצמי אמורה להיות נטולת אג'נדה של השגת מטרות ולכן, באופן אישי, אני לא מחשיבה תהליך טיפולי-אימוני וכדו כ"נתינה לעצמי", שכן תהליכים כאלו דורשים עבודה עצמית מאוד גדולה למרות ואף על פי שהם תורמים תרומה גדולה למי שאנחנו.
עבורי, נתינה לעצמי, היא לימודים. ללמוד משהו, כמעט כל דבר- מעצים אותי, מעשיר אותי, משחרר אותי ופותח אותי.
עצם היציאה מהבית, עצם המפגש עם אנשים, עצם הרחבת הדעת (ושוב, ללא אג'נדה ספציפית למפגש, למעט רכישת ידע) עבורי זוהי ה"נתינה לעצמי" האולטימטיבית.
ישנן עוד אפשרויות, כל אחת ומה שמתאים לה. ישנם חוגי תיאטרון ומקהלה, מפגשים קבועים עם חברות, בכפ"ס, למשל קיים המאמאנט (אימהות שמשחקות כדור-רשת). כל אחת- ומה שממלא אותה.
בשגרת החיים, בתכתיבי החיים, הכי קל לנו לומר "קודם הילדים". הכי קל לנו לתת לילדים, לבעל ולבית.
יחד עם זאת, ברגע שאנחנו לא נותנות לעצמנו, ברגע שאנחנו לא ממלאות את עצמנו, כל הנתינה, שאנחנו נותנות לא שווה הרבה ומוציאה מאיתנו הרבה יותר אנרגיה.

אז לכבוד יום המשפחה שמגיע, למענכן ולמען המשפחה שלכן- מצאו לכן תחביב, מצאו לכן חוג ופעם בשבוע (לפחות) הקדישו זמן של איכות רק לעצמכן.

יעל

Tags:
1Comment
  • זיו לפיד
    Posted at 23:53h, 01 יולי

    קודם כל תוה על המידע
    ותמיד חשוב לתת מעצמך לאחרים
    כי לאחר מכן את מקבל הרגשה טובה

Post A Comment