יש לך רגשי אשם ? הגיע הזמן להשתחרר מהם!

יש לך רגשי אשם ? הגיע הזמן להשתחרר מהם!

אומרים שכשנולדת אם- נולדים איתה גם רגשי האשמה. זה תקף גם לאבות כמובן.

 


המהות של רגשי אשם:

לפי ויקיפדייה : אשמה היא מצב רגשי, שבו אדם מצוי בקונפליקט פנימי בין התנהגותו לבין ערכים מוסריים שהוא מאמין בהם.

בהורות זה קל: אנחנו כועסים על הילדים, אפילו צועקים עליהם ומרגישים רע עם זה. למה?

כי אנחנו מאמינים שאסור לצעוק. אנחנו לא רוצים לצעוק עליהם. זה לא משהו שאנחנו כל כך מצליחים לשלוט בו כשזה קורה.

אנחנו מונעים מהילדים משהו וחושבים שאולי בכך שמנענו אולי דווקא ההפך, בכך שנתנו- אנחנו פוגעים בילדים.

למעשה, על חלק גדול מהפעולות שלנו, כהורים, אנחנו יכולים לחוש רגשי אשם.

 

לרגשי אשם יש אנרגיה והם למעשה כמו חור שחור, שבולע לתוכו עוד ועוד דברים.ID-100160525

אנחנו מתחילים מכעסים על עצמנו ומפתחים את זה בשאלות ובאמירות כמו "למה עשיתי את זה"?

או "הייתי צריכה לעשות אחרת" או "אם הייתי עושה _______ אז היה קורה משהו אחר" ועוד.

כל זה מביא אותנו לתחושה של תסכול וחוסר אונים, כי את הנעשה אין להשיב.

 

אבל במקום שהתחושות ייקטנו, הן הולכות וגדלות, הכעס גדל ומתרחב ואנחנו חוזרים ומאשימים את עצמנו ואז כועסים על עצמנו וחוזר חלילה.

זהו מעגל, שמזין את עצמו.

הבשורה הטובה היא שאפשר לרפא את רגשי האשם. הם לא חובה ואין צורך לסחוב אותם על כתפנו.

 

מה המטרה של רגשי האשם

כשאנחנו חיים בחוסר מודעות – הם משרתים את התפיסות שלנו והאמונות הלא מודעות שלנו לגבי עצמנו.

באופן פרדוקסלי, רגשי אשם עוסקים בהתמקדות בעצמנו ולא בילדים שלנו.

כשאתם חשים רגשי אשם אתם עסוקים בהלקאה עצמית. כשאתם עסוקים בהלקאה עצמית, אתם עסוקים בעצמכם. אתם לא רואים את הילדים שלכם באמת. אתם לא עסוקים בהם. במי הם, במה קורה איתם ובחיים שלהם. אתם עסוקים בכם ובמחשבות שלכם על עצמכם ואתם רואים את הילדים שלכם דרך המחשבות והתחושות של רגשי האשם ואתם מסיקים מסקנות על הילדים שלכם דרך אותם משקפיים.

מחשבות כמו: "מסכן הילד שלי שעשיתי לו את זה" או "למה זה מגיע לו שככה התנהגתי" אלו מחשבות שלא רואות באמת את הילד. כי אולי הילד לא יודע שהוא בכלל קיבל משהו, שמגיע לו משהו. אולי הוא בכלל לא חש מסכן וכשאתם חושבים שהילד שלכם מסכן אבל הוא לא חושב ככה- זה אומר שאתם לא רואים את הילד שלכם.

רגשי אשם מקבעים אותנו. הם שומרים אותנו במקום כמו יתד שכל תפקידו לנעוץ אותנו באדמה ולמנוע מאיתנו להתקדם קדימה.

רגשי אשם מאפשרים לנו להיות קורבן, להיות מסכנים ואומללים.

 

השפעות רגשי האשם על הילדים: 

רגשי אשם תוקעים גם את הילדים. כי אם אנחנו מרגישים שאנחנו אחראיים על משהו שקשור להתפתחות של הילדים שלנו. והאחריות הזאת היא לא אחריות חיובית, היא אחריות של גרמתי לזה. למשל, אם אני חושבת שאני גרמתי לזה שהילד שלי אוטיסט, או אפילו אם אני חושבת שבגלל שלילדה יש את הגנים שלי, היא לא תהיה טובה בחשבון, כלומר, האחריות על הגנים ה"לא טובים" במרכאות, היא שלי, אנחנו אוחזים בזה. אנחנו אוחזים בזה אנרגטית ונפשית ואנחנו לא מאפשרים לילדים לגדול, לצמוח ולהתפתח כי אנחנו אוחזים בזה. ברגע שנשחרר את זה, ניקח אחריות, ואחריות זה לא לקבל עלינו את האשמה, זה לקחת אחריות. הילד יוכל להתקדם הלאה.

 

מה קורה כשאוחזים ברגשי האשם:

האחיזה ברגש האשם. החיים מתוך אשמה, הם כמו קשר שקושר את האדם. זה כמו חבל עם קשר שמסמל את רגשי האשם ובצד אחד עומד הילד ובצד השני עומד ההורה שלו ושניהם אוחזים בחבל עם הקשר.

וכל עוד יש שם קשר אין תקשורת. וכשאין תקשורת, יש נתק.

וגם אי אפשר להרפות, כי הקשר הזה גם קושר את הילד וההורה לאותו מקום. זהו קשר של קושי.

כל עוד אתם מחזיקים ברגשי האשם- אתם מחזיקים בקשר הזה שהוא שקר.

וברגע שאתם מנפצים את השקר, פותחים את הקשר אתם יוצרים תקשורת. אתם מאפשרים לעצמכם לראות את ילדכם מחדש ולילדכם אתם מאפשרים לראות אתכם מחדש. אתם מאפשרים לעצמכם להתפתח ומתוך המקום הזה, גם הילד יכול להתפתח. הוא לא צריך לאחוז בנטל האשמה שאתם הרגשתם. שניכם לא צריכים לאחוז.

ואז אפשר לגדול ולצמוח.

רגשי אשם הם אנרגיה תקועה, הם חוסמים את ההתקדמות. כשאין רגשי אשם, האנרגיה יכולה לזרום ואפשר להתפתח ולגדול.

 

אז איך משנים?

איך מפסיקים לחוש רגשי אשם?

עצם השאלה הזאת היא תחילת התהליך. זהו תהליך שכולל בתוכו מספר אלמנטים, שאותם אפרט בפוסט הבא.

 

בסדנת "סוד ההקשבה ההורית", אנחנו לומדים, בין היתר, לשחרר את רגשי האשם. 

הצטרפו אלינו. 

 

יש לכם סיפור על רגשי אשמה ועל איך הם השפיעו עליכם או על איך השתחררתם מהם? 

שתפו אותי ואת הקוראים. נשמח לקבל השראה. 

 

*התמונה לקוחה מאתר: http://www.freedigitalphotos.net/

1Comment

Post A Comment