יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | ילדי האינדיגו
מי הם ילדי האינדיגו? מה המטרה שלהם? מה מאפיין אותם? דרכי טיפול ואיך אפשר לעזור להם להיות חלק ולהרגיש שייכים.
הורות, ילדי האינדיגו, דרכי טיפול והתמודדות
15879
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-15879,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

ילדי האינדיגו

ילדי האינדיגו

נתחיל מווידוי. את המאמר הזה כתבתי כבר לפני יותר מעשר שנים. אבל איפשהו ומתישהו במהלך השנים והאתרים השונים שהיו לי, הוא נעלם.

(עוד סיבה טובה לשמור מסמכים במחשב ולא רק באתרים שלנו).

והיום, כשאני עורכת את הספר שלי, "האלכימיה של ההורות", שיש בו פרק שלם על ילדים מיוחדים, היה נראה לי מוזר, שהמאמר על ילדי האינדיגו לא נמצא באתר שלי.

אז הנה הוא לפניכם, כולל עדכונים ושינויים שמתאימים לתפיסת עולמי כיום:

מאמר זה מוקדש באהבה לאימי ואבי שגידלו ילדי אינדיגו מבלי לדעת זאת, ואיפשרו להם בדרכם המיוחדת להישאר נאמנים לעצמם.

ילדי אינדיגוניתן לראות את הסגול בקצה ההילה של הילד

מי הם "ילדי האינדיגו":

ילדי האינדיגו מהווים קבוצה מיוחדת, אשר הגיעה לכדור הארץ כדי לשנות את המערכות הפוליטיות, החינוכיות, התזונתיות, המשפחתיות ועוד למען עולם טוב יותר. הם אובחנו לראשונה בתחילת שנות ה – 80 על ידי אשה בשם ננסי אן טאפ, שראתה להילה של הילדים שרק נולדו יש צבע סגול אינדיגו. כמי שראתה הילות רבות בחייה, זו הייתה הפעם הראשונה שננסי אן טאפ ראתה את הצבע הזה ובכמויות גדולות. היא זו שגם נתנה להם את השם הזה.

ילדי האינדיגו מסווגים פעמים רבות כמי שסובלים מהפרעות קשב או הפרעות קשב היפראקטיביות. הם  ה- א-נורמטיבי הנוכחי אשר מבשר את הנורמה אשר תהיה נחלת הכלל בעולמנו, בזמן זה של שינוי אבולוציוני (פיזי ורוחני) שעובר כדור הארץ ועוברת האנושות כולה.

כפי שציינתי, בתחילת המאמר, עברו מעל 10 שנים מאז כתבתי את המאמר. מסה גדולה של ילדי אינדיגו הינם הורים צעירים בעצמם היום. בתחילת שנות האלפיים התחילו להיכנס איכויות חדשות לעולם. מרבית ילדי האינדיגו שהפכו להורים הביאו לעולם ילדי אינדיגו, ילדי קריסטל או ילדי קשת (ריינבו). רובו של העולם כיום (מגיל 45 ומטה) שייך לאנרגיות החדשות. גם הורים שאינם אינדיגו, הביאו לעולם ילדי אינדיגו, קריסטל וריינבו.  העולם הולך לקראת שינוי וכדי שזה יקרה הילדים באים לעזור לנו לשנות את העולם ולשנות אותנו (מוזמנים להזמין את הספר "האלכימיה של ההורות", הרחבה על השינוי ועל הדרך בה אנחנו יכולים לשנות, כתובה שם)

המאפיינים של ילדי האנדיגו:

בספרם "ילדי האינדיגו" (הוצאת אור-עם), מביאים לי קרול וג'אן טובר הסברים על מהות ילדי האינדיגו ודרכי התמודדות עימם.

לא חייבים לרוץ את הספר. הוא מאוד נחמד. מאמינה שהוא מתאים יותר ללפני 20 שנה מאשר להיום.

לפי הספר, התכונות הנפוצות ביותר של ילדי האינדיגו הינם: תחושה ש"מגיע להם להיות כאן" ולעיתים קרובות הם מופתעים כאשר אחרים אינם שותפים לתחושה זו; ערך עצמי גבוה המכיל בתוכו ידיעה ברורה של "מי-הם"; יש להם קשיים עם סמכות אשר אינה מסבירה את התנהגותה או לא מאפשרת בחירה; הם חשים תסכול בתגובה למערכות שממוקדות בטקסים ושלא דורשות מחשבה יצירתית; בדר"כ, הם מוצאים דרכים טובות יותר לעשות דברים, גם בבית וגם בבית הספר, שגורמות להם להיראות כ"מכסחי מערכות" (מסרבים להסתגל למערכת כלשהי).; הם לא מגיבים להטלת משמעת שמבוססת על אשמה ("חכה עד שאבא שלך יגיע…); הם לא מתביישים להודיע לנו מה הם צריכים.

ילדי האינדיגו לא מסוגלים לשקר לעצמם. הם מאוד טלפתיים ויש בהם יותר מדי יושר אישי מכדי שיבגדו בעצמם. הם בעלי רמת משכל גבוהה, יצירתיות ונטייה ליטול סיכונים.

לילדים אלו נטייה לקבוע לעצמם כללים משלהם והם חיים על פי נטיות ליבם. דבר, שהוא מאוד לא פשוט, בעולם המבקש ומלמד לחיות לפי כולם ולפי קודים חברתיים, שלא בהכרח מתחברים לקודים הפנימיים של ילדי האינדיגו.

ילדי אינדיגו ניחנו בקליטה על חושית. רבים מהם ניחנו בכישרון אמנותי ועומק רגשי. הם מודעים מאוד למחשבותיהם ולרגשותיהם של אחרים.

הם סומכים על אנשים כשהם חשים שהם ראויים לכך, ולא בשל מעמדם החברתי או המשרה שהם מחזיקים בה.

רוב ילדי האינדיגו אינם אוהבים בדים סינתטיים, משום שהם נוטים לדחות כל דבר שהוא אינו טבעי.

דווקא על הספר הזה אני ממליצה בחום. יש בו כלים מצוינים לעזור לילדים שחווים קשיים. נעזרתי בספר יותר מפעם אחת ואף לקוחותיי נעזרו בו.

בספרה "דרכי טיפול ומזון בריא לילדי אינדיגו" (הוצאת אור-עם ע"מ 31), מביאה ד"ר דורין וירטו כ- 17 מאפיינים של ילדי אינדיגו בהם: רצון חזק, יצירתי, עם נטייה לעסוק במוסיקה, בייצור תכשיטים, בשירה וכו', נוטה להתמכרות; בעל "נשמה בוגרת"; אינטואיטיבי או בעל קליטה על חושית, לא אחת מספר על כך שראה מלאכים או רוחות של אנשים שמתו; נוטה לבודד עצמו, בין אם באמצעות פעילות תוקפנית או על ידי התכנסות פנימה; בעל רצון עז לשפר את מצב העולם; משתעמם בקלות; ועוד.

עולמם של "ילדי האינדיגו":

פעמים רבות ההורים, המורים, ואפילו החברים מענישים את ילדי האינדיגו ונוזפים בהם על התנהגויותיהם. ילדי האינדיגו לומדים להתבייש במי שהם, ותחושת הבושה מונעת מהם מלבטא את כישוריהם. רבות מבעיות ההתנהגות שלהם נובעות מהטראומה שגרמו הבושה וההתעללות הרגשית ולא מהפרעת הקשב, לקויות הלמידה או קשיים אחרים המיוחסים להם.

ילדי האינדיגו יודעים שהם שונים מרוב האחרים.  וללא התמיכה החברתית מידידים או מבני משפחה, ילדי האינדיגו הרגישים עלולים לחשוב שמשהו לא בסדר איתם, והדבר עלול להוביל להשתוללות או להתכנסות פנימה.

זוהי אחת החוויות הקשות ביותר עבור ילד (ובכלל) לחיות איתו. עבורי, זו החוויה שהולכת איתי הכי עמוק. במיוחד כי נולדתי לתוך מסגרת קיבוצית. ועבורי להיות שונה בקיבוץ היה שווה מוות. אבל לא ידעתי איך לא להיות שונה. איך לא להיות אני. וגם היום, במרחב בו אני חיה, זו אחת החוויות הכי עמוקות שאני נושאת בתוכי.

ילדי האינדיגו חשים זקנים כשהם נולדים. מבחינות מסוימות, הם יודעים הרבה יותר מהמבוגרים, אך מספר ההזדמנויות שניתנות להם לבטא את כישוריהם מוגבלות בשל מחסור בזמן ובכסף במערכת החינוך ולעיתים, בגלל הקשיים שלנו, ההורים.

כפי שכבר כתבתי, ילדי האינדיגו הם ילדים רגישים מאוד. רגישותם מתבטאת בשני תחומים עיקריים:

1. אמת ויושר. הם רגישים מאוד לשקרים או לחוסר יושר אצל אחרים;

2. רעלים סביבתיים- הם ילדים טבעיים החיים בעולם לא טבעי ופעמים רבות קשה להם לספוג את הרעלים הסובבים אותנו.

ילדים רבים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב היפראקטיביות לוקחים "ריטלין" או כדורים כימיים אחרים. עבור ילדי האינדיגו, נטילת תרופות אלו היא "אליה וקוץ בה". מצד אחד, היא מאפשרת להם "להשתלב" בחברת הילדים ולרצות את ההורים והמורים שלהם. התרופה עשויה גם להעניק להם תחושת "היי" שתעזור להם להימלט מהכאב שבהיותם שונים או מתחושת הריקנות, שממלאת אותם כשאינם ממלאים את ייעודם, אבל המחיר גבוה: התרופה מונעת מהם מלהביא לידי ביטוי את כישוריהם הרוחניים. הילדים מאבדים את הקשר עם האינטואיציה שלהם, עם היכולת הרוחנית שלהם ועם אישיות הלוחם שלהם. הם שוכחים את ייעודם וכמבוגרים, לאחר שהם מפסיקים לקחת את אותם תרופות הם חשים ריקים ולכן חוזרים לתרופות אחרות (פרוזאק למשל) אשר מאפשרות להם לחיות בתחושת "היי" מזוייפת ולהתמודד עם החיים שלהם.

אם ילדכם לוקח ריטלין וטוב לא עם זה ורק זה עוזר לו, מצויין, אל תפסיקו. אבל אם רע לו עם זה, חפשו עבורו דרכי התמודדות וטיפול אחרים. זהו ילד שלא רוצה להירדם, אלא רוצה לבטא את עצמו. הוא פשוט צריך מסגרת שתאפשר לו את זה, כלים וידע כיצד לעשות את זה. הריטלין (או כל תרופה אחרת), לא נותנים כלים כלים וידע. הם רק משתיקים את הקולות הפנימיים.

דרכים לחיות עם ילדי האינדיגו בהרמוניה:

ילדי האינדיגו מעבדים את רגשותיהם באופן שונה מילדים אחרים, מפני שיש להם הערכה עצמית גדולה ויושר פנימי מפותח. יש להם נחישות חזקה ומהותית לעבד דברים בעצמם, והם מעוניינים בהדרכה מבחוץ, רק אם היא מוצגת בפניהם בכבוד, ובמסגרת של בחירה אמיתית. הם מעדיפים להגיע לפתרון בעצמם.

מטרה ומשמעות הן שני דברים שיש להם חשיבות רבה לילדי האינדיגו. אחת הסיבות להתמרדותם היא הצורך שלהם להבין מדוע הם עושים כל דבר. כשמסבירים זאת לילד אינדיגו, הוא נוטה יותר להיענות. אך אם אין נותנים סיבה מוגדרת, הדבר יעורר אצלו התנגדות. חשוב מאד לזכור שהם עדיין ילדי אנוש, וככאלה, הם זקוקים להדרכה ולהענקת גבולות בהתאם לגילם. עם זאת, יש לדבר עמם ולהתייחס אליהם בכבוד. מציאת דרכים להציע לאינדיגו אפשרויות בחירה, מתי שזה מתאפשר, היא דרך בטוחה להשגת שיתוף פעולה. הם רוצים שיכירו בהם, שיקשיבו להם, ושישתפו אותם בתהליך קבלת ההחלטות. הסבירו להם (ללא התנשאות) כיצד אתם מרגישים, מה אתם רוצים שהם יעשו ומדוע.

מתוך הנסיון האישי שלי:

ילדי האינדיגו הם ילדים מאוד חריפים. הם נוטים להסתכל לנו בעיניים ולבחון לעומק מי אנחנו ומה אנחנו. הם יודעים מיד אם אנחנו טובים להם או לא. חלקם יודעים להגיד לנו את ההיסטוריה שלנו, גם מבלי שנאמר מילה אחת. הם מאבחנים אישיותיים מאוד מהירים וחריפים. חיים הרבה לפי האינטואיציה שלהם (שבדר"כ לא מכזיבה) וחשים שיש להם יעוד או שהם אף יודעים מה הם רוצים לעשות לכשיהיו גדולים ואיך זה יראה.

יש להם חוכמה פנימית מאוד גדולה והם מלאים חום ואהבה.

במהלך העשור האחרון, פנו אלי עשרות הורים וילדים שקראו את המאמר הזה על ילדי האינדיגו. הם מצאו את עצמכם בתוכו והוא נתן להם תשובה למי הם, מה הם עושים כאן ולפעמים גם לשאלה שלהם "למה?" למה הם כאן.

לדעת שאת / אתה ילד אינדיגו נותן תחושה של חזרה הביתה. אבל זהו לא סוף המסע. זה עוד צבע בדרך.

המאמר הזה נכתב עבורך באהבה רבה כדי שתדע/י שאת/ה בסדר כפי שהנך.

הגעת לכאן כדי ליצור שינוי. זה בתוכך.

אני כאן כדי לקבל את השינוי שהגעת לכאן ליצור.

אוהבת ומקבלת אותך על היותך מי שהינך.

יעל

מוזמנים כמובן להשאיר לי תגובות, דעות ושאלות (:

ביבליוגרפיה למאמר:

קרול לי וטובר ג'אן, ילדי האינדיגו, הוצאת אור- עם, 2000.

וירטו דורין ד"ר, דרכי טיפול ומזון בריא לילדי אינדיגו, הוצאת אור-עם, 2002.

דוניה שושנה, תקשור חי לעמותת אנשים מאושרים. http://www.happypeople.org.il

No Comments

Post A Comment