יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | חיקוי
418
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-418,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

חיקוי

חיקוי

אחת מתיאוריות הלמידה, שעשו מהפך בתחום חקר ההתנהגות בפסיכולוגיה היא תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה. לפי התיאוריה, הילדים רוכשים התנהגות על בסיס התנסות וצפייה יותר מאשר בכל דרך אחרת.

אם תסתכלו על ילדכם בעיניים סקרניות ותמימות, תראו עד כמה הדבר הוא נכון.


תשומת ליבי הוסבה לנושא החיקוי לאחר שני מקרים מעניים ששמתי לב אליהם.
ראשית, בני מדבר בגוף שלישי. במקום להגיד "אני רוצה", "אני עשיתי" וכדו', הוא אומר "אור רוצה", או "אור עשה" וכו'. מדוע קורה הדבר? מפני שאנחנו, בני האדם שמסביבו, שאותם הוא מחקה, מתייחסים אליו תמיד בגוף שלישי. (יחד עם זאת, בגילו של אור תפיסת ה"עצמי" שלו הולכת ומתגבשת ולכן המושג "אני" לא בהכרח מובן לו, דבר המחזק את סגנון דיבורו כדיבור בגוף שלישי).
הצורך לחקות, כדי להידמות והיכולת לחקות, גורמים לו "להעתיק" את הדרך בה אנחנו מתבטאים ולחקות אותנו.
המקרה השני קרה, כאשר, בזמן שהשכבתי אותו לישון, נשכבתי לצד המיטה, שעונה עם ראשי על ידי. אור ראה שאני שוכבת בתנוחה יוצאת דופן (עבורו) ומיד ניסה להבין כיצד אני מגיעה לתנוחה הזאת ולחקות אותי (מעשה שהיה בהחלט משעשע).
אכן, ביכולת החיקוי ובצורך הבסיסי של הילדים לחקות, כחלק מתהליך ההתפתחות והחיברות, יש דברים מאוד משעשעים וגם טובים וחשובים (כך, למשל, ילדים לומדים לצחצח שיניים, ולכתוב).
במקביל, באותה דרגה, שם גם תמונה הסכנה.
ילדים מחקים את ההתנהגויות שלנו. הם קולטים אותנו ברמה האנרגטית, הריגשית והפיזית, ואת כל הרמות האלו הם סופגים אליהם כילדים ומחקים. התנהגות לא תקינה שלנו, תוביל לחיקוי ההתנהגות. ילדים לומדים מהמעשה יותר מאשר הנאמר.
איננו יכולים להצהיר הצהרות בפני הילדים ולא להתנהג כפי שהצהרנו, ואחר כך לצפות שילדנו יפעלו כמו שהצהרנו. למשל, הנוהג לקום באוטובוס בפני זקנים/ נשים בהריון/ אנשים בעלי מום וכדו'.
אם אנחנו כהורים, נאמר לילדים שיש לקום בפני אנשים כאלו ולתת להם לשבת, אך אנו בעצמנו לא נקום, לא לימדנו אותם דבר וחצי דבר.
לא אשכח, איך פעם, נסעתי עם אימי באוטובוס צפוף. ישבנו באמצע האוטובוס. בשלב מסויים עלה אדם עיוור לאוטובוס והגיע עד אמצע האוטובוס. אימי הסתכלה עלי במבט של "זה זמן כיבוד אחרים" ואני, כמו ילדה טובה ואכפתית קמתי. נו באמת אמא, נראה לך שככה מחנכים?? אני זוכרת את הנסיעה הזאת כי שני דברים הכעיסו אותי: ראשית, אם זה כל כך חשוב לקום, אמא, אז קומי את! שנית, איך זה שחצי אוטובוס יושב ומתעלם מאדם עיוור??

החיקוי הוא מצב תודעה, שפועל פעמים רבות, על הלא מודע. לפעמים הוא לא ייצא לפועל מיד (למשל, ילד שחווה אלימות במשפחה, לא בהכרח יראה אלימות כילד. זה יכול לצאת לידי ביטוי כשהוא בעצמו יקים משפחה). לא תמיד הילדים מחקים את ההורים שלהם. לפעמים הם מחקים דמויות סמכותיות, דמויות שהם מעריצים או ילדים אחרים שלהם הם היו רוצים להיות דומים.

כשאנחנו באים לגדל את ילדנו, אנחנו צריכים לבדוק מה הם הדברים שאנחנו הולכים להעניק להם. האם אנחנו אוהבים את הדברים האלו בתוכנו. האם כך היינו רוצים שילדנו ייראה. האם אנחנו חיים לאור הערכים שאנחנו מתיימרים לחנך אליהם והאם פינו-ליבנו ומעשינו שווים.

ישנו משפט שאומר "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.."(אני גולדנברג), ואילו אני אומרת שהאדם הוא קודם כל נוף תבנית הוריו.
ולסיכום, סרטון מדהים שנעשה באוסטרליה ומראה בצורה הכי אמיתית (גם אם קצת קשה) את האפקט שיש לחיקוי על חיינו וחיי ילדנו:

1Comment
  • זיו לפיד
    Posted at 18:49h, 16 נובמבר

    תודה על המידע המעניין

Post A Comment