יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | חזון משפחתי
687
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-687,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

חזון משפחתי

חזון משפחתי

הדינאמיקה המשפחתית שלנו משתנה כל הזמן. רגע אני ילד, אח"כ מבוגר, "לפתע" אני נשוי, אני הופך לאב, הילד שלי גדל ואני הופך לחם ואח"כ לסבא (נכון כמובן גם לנשים).

כל מעבר כזה בתפקיד החיים שלנו מבקש עצירה, התבוננות ובדיקה- מאיפה באתי ולאן אני רוצה להגיע.world-earth-day1

בנישואין- מה החלומות, האמונות והמחשבות שיש לי לגבי נישואין. מה הפחדים שלי?

בהורות- איזה הורה אני רוצה להיות? מה אני רוצה להעניק לילדי

וכשילדי בגרו והתחתנו- איזה מן חם וחומות אנחנו רוצים להיות (ביחד ולחוד).

וכשנהפוך לסבים- איזה סבים אנחנו רוצים להיות.

כהורים, הרבה מפנטזיות ההורות שלנו יתקלו במציאות והרבה מהאמונות שלנו יתמוססו למול המציאות הזו ואנחנו נבנה את עצמנו מחדש לאורך כל תקופת גידול ילדנו.

אחת הדרכים לעשות את זה, זה כתיבת חזון משפחתי. מה הערכים שאני רוצה להקנות לילדי ואילו תכונות וערכים אני רוצה שיהיו להם כשהם יהיו אנשים בוגרים.

כשילדנו מתחתנים, הם מביאים איתם לתא המשפחתי- גרעיני אדם זר, אדם חדש, תרבות אחרת.

זהו מקום לעצור ולבדוק. מה אנחנו מרגישים כלפי אותו אדם ולמה? האם לילדנו טוב איתו? כיצד היינו רוצים, שמערכת היחסים שלנו עם ילדנו ועם בנות זוגן תיראה.

את החזון החדש הזה רצוי לעשות בינינו לבין עצמנו. לראות מה חשוב לנו ומה לא חשוב לנו ואח"כ לשתף את הילדים ובני הזוג ברצונות המשפחתיים שלנו ולשמוע מה דעתם ומה הם היו רוצים. (הם מעדיפים להיפגש בשבת לצהרים במקום בשישי בערב? האם היום ואופי הארוחה משמעותיים לי או לא? ואם הם משמעותיים לי, למה? ומה המשמעות שלהם?)

המעבר לסבאות וסבתאות הוא אחד המעברים המדהימים ביותר, שקורים לאדם בחייו.

ויחד עם כל הכיף, השמחה וההתרגשות הוא מעלה קונפליקטים בין דוריים לא פשוטים.

האם אני מסכים לדרך החינוך של בני את ילדו?

האם אני אומרת את אשר על דעתי או מאפשרת לבתי ללמוד מהטעויות שלה?

האם אני רק משחקת עם הנכדים שלי או גם מחנכת אותם?

ומהצד השני- ההורים עומדים בקונפליקטים מול ההורים שלהם: אמונות שונות לגבי ערכים, קודי התנהגות, דרך חינוך, חוגים וכו'.

קונפליקטים פנימיים כמו "אני לא רוצה לגדל את הילדים שלי כמו שגידלו אותי- אז מה יקרה לילדים אם ישארו לבד עם סבא וסבתא?"

ההבדלים הדוריים והתרבותיים יוצרים, פעמים רבות מתחים בתוך המשפחה.

"פתאום" מסורות שהתאימו שנים משתנות והשינוי לא בהכרח מתאים, נוח או מקובל על אחד הצדדים.

מה אפשר לעשות?

הגישה הנפוצה היא להבליג, לכעוס ולשמור הכל בבטן (לפחות עד שזה יתפרץ).

אפשרות נוספת, היא לעצור ולעשות חושבים. "לפני שהמציאות הגיע והפכתי לסבא, איזה מין סבא רציתי להיות? איך רציתי שהקשר שלי עם הנכדים שלי יראה? כמה פעמים בשבוע/ בחודש/ בשנה אני רוצה לראות אותם? איך אני רוצה שמערכת היחסים שלי עם ילדי תיראה"?

אחרי שיושבים וחושבים עם עצמנו את כל אלו ואחרי שבונים חזון משפחתי מורחב, אפשר להביא את החזון הזה לדיון בפני המשפחה המורחבת.

כך, הילדים לומדים מה הוריהם רוצים מהם וניתנת להם האפשרות להסכים/ לא להסכים.

ההורים לומדים מה הילדים רוצים ומצפים מהם וגם להם ניתנת האפשרות להסכים/ לא להסכים.

תיאום הציפיות מוריד מתחים, מחזק הבנות ומאפשר גמישות רבה יותר בקשר.

ברגע שאנחנו מתנהלים על אוטומט ועוברים בין התפקידים מבלי לעצור- אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב עומדים חלום מול מציאות ושברונו של החלום.

העצירה מאפשרת התבוננות מחדש, בדיקה מחודשת. מה מתאים לי החיום בחיי ואיך אני רוצה להמשיך מכאן.

No Comments

Sorry, the comment form is closed at this time.