יעל עיני | מומחית לטיפול בקשרים משפחתיים | זהירות בדרכים- תורנות הורים
47
rtl,post-template-default,single,single-post,postid-47,single-format-standard,qode-quick-links-1.0,tribe-no-js,ajax_fade,page_not_loaded,,qode-theme-ver-11.1,qode-theme-bridge,wpb-js-composer js-comp-ver-4.12,vc_responsive

זהירות בדרכים- תורנות הורים

זהירות בדרכים- תורנות הורים

זהירות בדרכים- תורנות הורים

היום הגיע תורי. כיתה א' אחת קיבלה מכתב התייצבות לדגל והיום הגיע תורי.

האמת היא, שאני ראשונה. הנדסתי את כולם כדי להגיע היום לתורנות. בעלי, שיחייה, בדר"כ בשעות האלו כבר בעבודה ואני עושה סבב הורדת ילדים בביה"ס, בגן ועוד אחד שאיתי בבית.

אז כדי להיות בתורנות הזאת החלפתי עם אמא מהכיתה (יותר נכון עם האבא), דאגתי שבעלי יעשה את מירב הסבב (בת אחת בגן ולחזור הביתה עם הקטן) ובאתי כולי מלאה מרץ ושמחה (ולבושה טוב) למשמרות הזה"ב של בית הספר.

לבשתי על עצמי את הווסט הצהוב (לא משנה מה תלבשי- הוא לא עושה עימך חסד) והלכתי למדרכה.

בכפ"ס יש פרויקט מאוד יפה שנקרא "זהירות בדרכים" בפרויקט הזה סימנו את הכביש שליד ביה"ס בצבע אדום וההורים אמורים לבוא, להוריד את הילדים ולנסוע. בלי חיבוקים ונשיקות (את זה עושים לפני שנכנסים לאוטו), בלי פקקים, בלי חניות מסוכנות. מין "הורד ושגר". רעיון מקסים!

אז התייצבתי.

אני לבדי…. השותף/ה שלי לא הגיע. קודם כל, להיות לבד מרגיש לא נעים וגם קצת דבילי (למרות שזו תורנות בית ספרי, ובאופן תיאורטי כל ההורים אמורים לבצע את התורנות הזו), דבר שני, איך, לכל ה… אני אמורה לעזור לכל ההורים כשאני לבד.

כשיש שני הורים, הם, באופן טבעי, מחלקים את הגיזרה בינהם אחד למעלה ואחד למטה.

והנה אני לבד- איפה בדיוק אני אמורה לעמוד???

אז עשיתי כמיטב יכולתי…

מה אני אגיד לכם. הורים הם עם לא ממושמע (לא, לא כולם…).

אני זוכרת שבתחילת השנה דיברתי עם חברה שלי, שהיא בוועד ההורים המוסדי והיא נזפה בי על כך שאני שמה את התיקים של הילדים בבגאז', מה שמצריך ממני לצאת מהאוטו (או מההורה התורן להוציא תיקים מהבגאז') ומעכב את התנועה (כי אני לא עושה "עצור וזרוק" אני ממש חונה). ואני אדם טוב, חשוב לי לשמור על הסדר הטוב, לתת דוגמא אישית לילדים ולא להפריע לתנועה. אז התחלתי לחנות בחנייה שיש ליד בית הספר ושם לפרוק את הילדים בקצב שלי וללא לחץ.

אני בטח לא היחידה שעושה את זה (כי בבוקר אני רואה עוד הורים שחונים לידי), אבל כמות ההורים הלא ממושמעים היא בהחלט לא מבוטלת…

ואז שאלתי את עצמי- להעיר או לא להעיר להורים הלא ממושמעים. האמת! התלבטתי בשאלה הזו כל המשמרת ולא באמת הערתי להורים. ראשית, הבנתי אותם. התיקים כבדים (אם זה כבד לי, אז בטח שזה כבד לילד). שנית, כשהאוטו עמוס בעוד כמה ילדים המקום היחיד לשים את התיק הוא בבגאז' ושלישית, האם ההערה שלי באמת תעיר את עיניו של ההורה או רק תעצבן אותו על הבוקר (ולא, אין לי תשובה לשאלה הזו וגם לא בדקתי את תגובות ההורים).

למזלי לא היה עומס היום (אפילו השומר אמר) וכשהגיע השעה 8:00, הלכתי לי בשמחה אל המזכירות וביקשתי שיכינו לי תעודה. את התעודה הבן שלי יקבל עבורי ביום שישי ואני יודעת שזה יעשה לו טוב שאמא שלו לקחה חלק בפעילות של בית הספר. בעיני זה חלק מחינוך, חלק מהקניית ערכים, חלק משיתוף וחלק מעזרה לזולת ואת כל אלו, בעשייה הזאת שלי, אני מקנה גם לבן שלי.

כיתות א' נמצאים בתחרות. מי שמספר רב יותר של הורים ישתתפו בפרויקט, יזכה בסרט ובפופקורן. זה נחמד, זה מאתגר ומרגש את הילדים. זה גם עצוב. כי זה מראה, בעקיפין, עד כמה לא ניתן לסמוך על ההורים, ובמקום לעסוק ב"חנוך לנער על פי דרכו" ביה"ס, לפעמים עוסק ב"חנוך להורה לפי תגמול לנער".

אה כן, ועוד חוב אחד יש לי. פגשתי את השותפה שלי, שאמורה הייתה לעשות יחד איתי את התורנות. היא סיפרה שהיא הייתה אתמול, סתם אי הבנה קטנה.

לא נורא… מקווה שבשנה הבאה נהייה שניים.

2 Comments
  • yaele
    Posted at 08:40h, 12 פברואר

    אפשר להגיב ואשמח לתגובות…

  • aronco
    Posted at 08:42h, 12 פברואר

    בוקר טוב יעל, יום שישי בבוקר יש תגובות באתר

Post A Comment