התפקיד שלנו כהורים (הגיגים של יום שני 5/1/15)

התפקיד שלנו כהורים (הגיגים של יום שני 5/1/15)

אם יש משהו שילד כל הזמן מחפש מהוריו זאת הכרה.

הכרה בטוב שהוא,

הכרה ביכולות שלו,

הכרה ביצירות וביצירתיות שלו

הכרה במי שהוא.

ואח"כ – קבלה. קבלה של מי שהוא לטוב ולרע

ואם אפשר גם אהבה- גם כשהוא טוב וגם כשהוא רע.

אנו נוטים לחשוב, שבגיל ההתבגרות, ככל שהילדים מפתחים יותר עצמאות, כך הם פחות צריכים את ההכרה שלנו.

אבל זה לא כך.

דווקא בגיל ההתבגרות, בזמן ההורמונים, החיפוש העצמי, החיבור החזק יותר ל-"חברה", דווקא שם אנחנו סוג של סלע יציב עבורם.responsebility

הסלע שאנחנו, הוא לא בהכרח חוף מבטחים אבל בדר"כ הוא עקבי בהתנהגויות ובדרישות ובדרישות שלו (וםג אם המסרים שלנו סותרים- אנחנו עקביים גם בזה).

דווקא בגיל ההתבגרות, הגיל בו הילד מטיל כל כך הרבה ספקות לגבי עצמו- הוא צריך שנכיר בו ושנכיר אותו.

הוא לא צריך שנראה אותו מעבר למה שהוא מסוגל לראות.

ולא, זה לא אומר לדרבן אותו יותר לעשות, להשיג ולהצליח.

זה בעיקר אומר לקיים דיאלוג. לחזק בדברים שזקוקים לחיזוק, לאשרר בדברים שזקוקים לאישרור וגם לכעוס ובעיקר, בעיקר להיות שם עבורם.

כילדה, כל כך חיפשתי את האישור של ההורים שלי, בעיקר לכתיבה שלי.

בגיל הנעורים- ביקשתי את האישו, ביקשתי ונענתי בשלילה.

גנזתי את כתיבתי.

נדרשו לי כמעט שני עשורים לשחרר את הצורך שלי, שההורים שלי יכירו בי- בעבודתי, ביכולות ובכשרון שלי.

שני עשורים שנאבקתי עם עצמי ואיתם- שבתוכי, עד שהעזתי והוצאתי את עצמי לאור.

ילד שמאמינים בו, שרואים אותו ושנותנים לו הכרה, עושה את הדברים הרבה יותר בקלות ויותר מהר.

וזה התפקיד שלנו ההורים, להיות שם ולראות את הילדים ולאפשר.

כדי שהם יאפשרו לעצמם.

 

יעל

No Comments

Post A Comment