אף פעם לא אהבתי את סבתא ננה שלי

אף פעם לא אהבתי את סבתא ננה שלי

אף פעם לא אהבתי את סבתא ננה שלי.

בעיניים שלי היא הייתה אישה קשה ומפחידה.

היו לה דרישות גבוהות והיא לא הייתה מרוצה משום דבר.

ככה אני זוכרת אותה.

 

אתמול עשיתי קונסטלציה משפחתית

והבנתי.

הבנתי את סבתא שלי.

פגשתי את הכאב שלה

כאב עמוק ובלתי נסבל.

 

כשאין מקום לכאב שלנו,

כשאין תמיכה לאובדנים שלנו

כשאנחנו צריכים לשמור בבטן

כדי להמשיך ולשרוד

זה כואב.

ולפעמים זה יוצא החוצה

בצורה של מרירות, ביקורתיות גבוהה

וציפיות בלתי אפשריות.

 

אני רוצה לבקש מסבתא שלי סליחה.

סליחה שלא ידעתי ושלא ראיתי.

אבל הייתי ילדה כשהיא נפטרה

ולא יכולתי לדעת או לראות.

 

כילדה, כנכדה שלה, זה לא באמת

התפקיד שלי לראות אותה

כמו שהיא.

היא הייתה סבתא שלי.

 

ועדיין, תחושת ההחמצה גדולה.

 

סליחה סבתא שלא ראיתי אותך באור הנכון.

שסגרתי את ליבי בפנייך.

סליחה.

 

ולראשונה בחיי אני רוצה להגיד לך סבתא –

אני אוהבת אותך.

 

שלך, נכדתך, יעל

 

את השיר-מכתב הזה כתבתי לפני קצת יותר משנה וחצי.

עשיתי סשן קונסטלציה על החרדות שלי מלפתוח קורסי קונסטלציה.

בסשן עלו האובדנים שלי (כל הקורסים שרציתי לפתוח ולא הצלחתי) ומשם, לא זוכרת איך, האובדנים של סבתא שלי.

 

ועכשיו, כשאני בנתיב של שינוי בהתנהלות שלי בעסק, שינוי בפוקוס של הפעילות העסקית, האובדנים האלו מקבלים מקום מחדש. וגם כאב ההחמצה.

היו לסבתא שלי כל כך הרבה סיבות למה היא לא יכלה להיות סבתא שלי, שאולי אצטרך הרבה קונסטלציות כדי כל פעם, לרפא אותן קצת.

ואני מבינה, שבדרך כלשהי, כאב האובדנים שלה וכאב האובדנים של אבא שלי, קשורים לדרך העסקית בה אני צועדת.

ואני נותנת לזה מקום. גם אם אני לא לגמרי מבינה.

אני מאפשרת את הכאב

אני מאפשרת את הכאב כדי לאפשר את הריפוי

ואני מתחילה להבין את הקשרים הנסתרים בין העסק שלי והאובדנים שלי ובין העסק שלי והאובדנים של אבא שלי ושל סבתא שלי.

ואני מודה לשניהם על כל מה שקיבלתי מהם.

2 Comments
  • תמי מרגלית
    Posted at 18:39h, 05 ינואר

    כתבת מרגש ומקסים כל כך

  • דגנית
    Posted at 22:45h, 05 ינואר

    יעל מאוד ריגשת אותי ונגעת לי במקומות עדינים. תודה על השיתוף האישי.

Post A Comment