"אני לא אמא טובה" – זה מה שהיא אמרה לי

"אני לא אמא טובה" – זה מה שהיא אמרה לי

אנחנו יושבות ומדברות על הורות. על התחושות שלה בהורות ואני שומעת את המשפט "אני לא טובה" חוזר על עצמו בגירסאות שונות.

"אני לא אמא טובה"

"לפעמים אני גם לא מטפלת טובה"

"אני לא אשה טובה"

"אני לא בת זוג טובה"

"אני לא רזה כמו שצריך"

ועוד ועוד…

 

אנחנו עושות מפגש של קונסטלציה משפחתית:

אני מניחה את הבדים בחדר. כל בד מייצג "לא טובה".Oh my God!

כשהיא מסיימת אני מבקשת ממנה להסתכל על הבדים ולראות אם הם מונחים נכון בחדר.

היא מסדר אותם מחדש.

אחד על השני.

 

יש מישהו שהוא נוכח ולא נוכח בחיים שלה 

אני מסתכלת על המרחב ותוהה בקול ושואלת: "כמה אחים יש לך"? היא עונה 2

"וכמה הריונות היו לאמא שלך"? "יותר משלושה" היא עונה.

"ולפחות שניים מהם היו לפני".

אנחנו שמים להם בדים. 2 בדים שייצגו את האחים שלא התגשמו. היא מניחה את הבדים מול כל ה"אני לא טובה".

 

20141126_222852

 

משמעות ה"תינוק המחליף"

בספרה "לכל אדם יש שביל" כותבת ד"ר אורניה ינאי:  "לא פעם, נוטים הורים ששכלו את בניהם, ללדת אחריו תינוק "מחליף", שימלא את החלל שהתרוקן. לעיתים קרובות, ל"מחליף" אין ואסור שיהיה מקום משלו, "המחליף", הוא התפקיד שיועד לו. הציפיות שטיפחו הוריו באחיו, מוטלות עתה על כתפיו הרכות של "המחליף". לעיתים, הדרישה היא כה גבוהה, עד כי המחליף מוותר מראש על המשימה הבלתי אפשרית."

ילדים כאלו נולדים למצוקה מיידית. הם חשים, שעליהם להשתוות לשניים ואולי אף לשלושה אנשים. מוטלת עליהם המשימה לייצג את אובדנו של המת דרך העצב והדיכאון, בקיומם עליהם לפצות על המת, והם גם צריכים להיות עצמם… " ("לכל אדם יש שביל", ע"מ 82, מודן הוצאה לאור).

 

כמטפלת ב"קונסטלציה משפחתית", כל הריון, גם אם לא מומש לכדי תינוק, בין אם "נפל" באופן טבעי ובין אם "הופל" נחשב כאח/ות שנמצאים שם ושמשפיעים עלינו.

נחזור לקליניקה:

היא עומדת על כל ה "אני לא רזה כמו שצריך" ומדברת עם האחים שלה. היא מכירה בהם. מכירה בכך שהם חלק ממנה, חלק ממי שהיא.

זה רגע מרגש.

מי שלא נמצא בקליניקה לא יכול להבין –החוויה נותנת שקט.

"פתאום" כל מה שנמצא תחת ה"אני לא רזה כמו שצריך" נעלם. התחושות של המועקה נעלמות. נוצרת שלווה.

ובאמת, איך אפשר להיות רזה, אם את נושאת על גבך או אולי בתוכך עוד 2 יישויות שלא מומשו אך נמצאות שם?

 

איך אפשר להיות טובה עבור מישהו, אם בעיניים של ההורים שלך היו אמורים להיות אחרים לפנייך (או במקומך) ? ואת מייצגת לא רק את עצמך כי אם חוסר מימוש או חוסר הגשמה או אובדן של מישהו או מישהם שלא הוגשמו מעולם.

וכשאנחנו עושים תהליך של הכרה. תהליך של חיבור ל"מתים שבחיינו" (ככה אני קוראת להם) משהו בתוכנו מתרחב, מקבל ריפוי.

בשיר "משהו ממני" כתבה סמדר שיר: "משהו ממני ילך איתך, לכל מקום אליו תלכי, וכמו ענן כבד הוא יבכה איתך, גם כשאת כבר תחייכי. "

 

נכון שלא לזה היא התכוונה, אבל בראייה קונסטלטיבית, בראייה אנרגטית רב דורית, זה בדיוק מה שקורה לנו עם המתים שבחיינו.

וכשאדם מתחבר ל"מתים שבחייו" (ולי אישית יש כמה כאלו), הוא גדל, הוא יכול להשתחרר מזהויות שהן לא שלו, מייצוגים, שהם לא חלק ממנו והוא יכול להפוך להיות: האדם שהוא.

ובמקרה של אותה אישה: אמא טובה, אשה טובה, בת זוג טובה. ועוד.

היא יכולה להפוך להיות היא. נטו היא בלי לסחוב על גבה אף אחד אחר.

וזוהי חוויה משחררת ומעצימה.

 

לקריאה נוספת על קונסטלציה משפחתית והפלות לחצו כאן

 

הפוסט הזה דיבר אליכם? 

אשמח שתשתפו אותי

No Comments

Post A Comment