"אמא, איבדתי דבר יקר" – איך מתמודדים עם הילדים במקרים כאלו?

"אמא, איבדתי דבר יקר" – איך מתמודדים עם הילדים במקרים כאלו?

בת ה- 11 התקשרה אלי היום בבוקר בוכה, בוכה.

היא לא מוצאת את הפלטה ("הפלטה הלכה לי לאיבוד").

זאת פלטה שהיא קיבלה אתמול, אחרי שהיא איבדה אחת (והיא עלתה די הרבה כסף).

 

אז אפשר לשאול – מה צריך לעשות כדי שהיא תלמד וכדי שזה לא יקרה שוב?

וזה אכן השאלה ששאלתי.

מטעויות לומדים! (?)

האמת היא, שציפיתי, שאחרי שהיא איבדה את הפלטה פעם אחת ומאוד כעסתי עליה, היא תלמד, ולרגע חשבתי: "מה יהיה איתה – מתי היא תלמד??"

ואז עצרתי.

נכון, היא לכאורה איבדה את הפלטה אבל!!!

  1. היא ממש מרגישה רע לגבי זה (מה שאומר שהיא כן הפנימה את המשמעות של לאבד את הפלטה).
  2. זאת הבת שלי- היא שמה דברים בהיסח הדעת ולא, היא לא תשתנה. בטח לא בתקופה הקרובה, בין היתר כי זה גם חלק מההתפתחות שלה עצמה. ועכשיו, בגיל בו היא נמצאת – 11, זה גם חלק מההתפתחות הפיזיולוגית-מוחית שלה.
  3. גם אני, הרבה פעמים שמה דברים במקומות שונים בהיסח הדעת – אז אם אני לא מסודרת – למה לכעוס על הבת שלי?

 

אז אני לא כועסת עליה. אני  מבינה אותה. ומתוך המקום הזה, אני מדברת איתה ועוזרת לה.

ואם עולה בי כעס – אני נושמת עמוק ומזכירה לעצמי את כל 3 הסעיפים שכתבתי כאן.

 

ולכל הסקרנים – כמובן שהפלטה נמצאה והאווירה נרגעה

אשמח לקרוא אתכם – איך אתם הייתם מגיבים?

No Comments

Post A Comment